המשך - הנשים במשפחת אברהם אבינו - בנות לוט

בנות לוט

סיפור שתי בנותיו של לוט, אחיינו של אברהם, מסופר בספר בראשית, פרק י"ט. שמותיהן לא מוזכרים בתנ"ך, לעומת שמות בניהן - מואב ובן עמי (אבותיהם של המואבים והעמונים).

בנות לוט בסדום

לוט, אחיינו של אברהם, נפרד ממנו, והתיישב בסדום. עקב חטאי תושביה מחליט האל להחריבה, ושולח מלאכים לבית לוט כדי שיזהירו אותו, וזוהי תחילתו של סיור מהפכת סדום ועמורה. תושבי סדום הרשעים ששומעים על האורחים המלאכים בבית לוט רוצים לאנוס אותם: "ויקראו אל לוט ויאמרו לו, איה האנשים אשר באו אליך הלילה; הוציאם אלינו, ונדעה אותם" (בראשית י"ט, ה'). [רש"י במקום מפרש: "ונדעה אותם" - משכב זכר]

לוט, שכבוד אורחיו חשוב יותר מכבוד בנותיו, מציע לתושבי סדום את שתי בנותיו [בהתאם לפירוש רש"י, ככל הנראה התכוון למסור להם אותן למטרות מין], ובלבד שלא יפגעו באורחים: "הנה נא לי שתי בנות, אשר לא ידעו איש, אוציאה נא אתהן אליכם, ועשו להן כטוב בעיניכם; רק לאנשים האל, אל תעשו דבר, כי על כן באו, בצל קורתי" (בראשית י"ט, ח').

בנות לוט לאחר הבריחה מסדום

לוט, אשתו ובנותיו נמלטים מסדום, והעיר נחרבת. לאחר שאשת לוט מביטה לאחור והופכת לנציב מלח, לוט יושב עם בנותיו במערה. בתו הגדולה של לוט מציעה לצעירה ממנה להשקות את אביהן ביין ו"להחיות ממנו זרע". [לכה נשקה את אבינו יין, ונשכבה עימו; ונחייה מאבינו, זרע. ותשקינה את אביהן יין, בלילה הוא; ותבוא הבכירה ותשכב את אביה, ולא ידע בשכבה ובקומה. ויהי, ממחרת, ותאמר הבכירה אל הצעירה, הן שכבתי אמש את אבי; נשקנו יין גם הלילה, ובואי שכבי עימו, ונחייה מאבינו, זרע. ותשקינה גם בלילה ההוא, את אביהן יין; ותקם הצעירה ותשכב עימו, ולא ידע בשכבה ובקומה. (בראשית י"ט, ל"ב-ל"ה)] הבנות, שחושבות בטעות שכל האנושות הושמדה ["תאמר הבכירה אל הצעירה, אבינו זקן; ואיש אין בארץ לבוא עלינו, כדרך כל הארץ." (בראשית י"ט, ל"א)], סבורות שגילוי עריות עם אביהן יביא להמשך קיום האנושות, ועל כן אינו בגדר חטא. הבנות משקות לשכרה את אביהן, והבת הגדולה מקיימת יחסי מין עמו. כשלוט קם בבוקר, הוא אינו זוכר את שאירע בלילה. בלילה השני הן חוזרות על המעשה - משקות לשכרה את אביהן, והפעם הבת הצעירה מקיימת יחסי מין עמו. שתי הבנות הרות לו, וכל אחת יולדת בן: הבכורה יולדת את מואב - אבי העם המואבי, והצעירה יולדת את בן עמי - אבי העם העמוני. [ותהרינה שתי בנות לוט, מאביהן. ותלד הבכירה בן, ותקרא שמו מואב: הוא אבי מואב, עד היום. והצעירה גם היא ילדה בן, ותקרא שמו בן-עמי: הוא אבי בני עמון, עד היום. (בראשית י"ט, ל"ו-ל"ח).]

במדרש רבה לחומש בראשית, פרשת וירא

לאחר חורבן ערי הכיכר עובר לוט עם שתי בנותיו לצוער, ומאחר שהיה ירא לשבת שם, הוא עובר איתן למערה בהר. והתורה מספרת (בראשית י"ט, ל"א-ל"ב): "ותאמר הבכירה אל הצעירה, אבינו זקן; ואיש אין בארץ לבוא עלינו, כדרך כל הארץ. לכה נשקה את אבינו יין, ונשכבה עימו; ונחייה מאבינו, זרע." כך הן עושות לילה אחר לילה (בראשית י"ט, ל"ו-ל"ח): "ותהרינה שתי בנות לוט, מאביהן. ותלד הבכירה בן, ותקרא שמו מואב: הוא אבי מואב, עד היום. והצעירה גם היא ילדה בן, ותקרא שמו בן עמי: הוא אבי בני עמון, עד היום."

דרשות בחז"ל מלמדות שמעשי בנות לוט חיוביים (אף שביאה של אב על בנותיו היא דבר שלילי), למרות שעשו זאת בעורמה. הן שיכרו אותו ביין, וע"י זה הצליחו לבצע את זממן.

(בראשית י"ט, ל"א): "ואין איש בארץ לבוא עלינו" - כסבורין היו שנתכלה העולם כבדור המבול, ולשם שמים עשו. ואף על פי שנשתיירה צוער היא עם מצער, ושמא לא יהא לנו ממנה תובעין.

הן חוששות שלא תהיה המשכיות למשפחתן, ועל כן הן מבקשות להרות מאביהן על אף השלילה שבדבר. "לבוא עלינו", כלשון הפסוק במצוות ייבום: "יבמה יבוא עליה" (דברים כ"ה, ה).

תכלית הייבום היא המשכיות המשפחה שנגדעה, וגם כאן המניע של בנות לוט הוא המשכיות המשפחה. [משמעות חיובית נוספת במעשיהן של בנות לוט ניתן ללמוד מסיפור המופיע בהקדמה לספרו של הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, חלק ח', ירושלים תשנ"ו, עמ' 15: אדם חלה בחולי משונה ולשונו התנפחה מאוד. הר"מ פיינשטיין בא לבקרו, והחולה ביקש "הוציאו כל איש מעליי" וסיפר את סיבת חוליו. לדבריו, שבוע קודם לכן, בפרשת וירא, הקשה כיצד זכו בנות לוט שהמשיח יהיה מצאצאיהן אף שלא בושו בגילוי עריות והודיעו שבניהן מאביהן, ודיבר על בנות לוט בביזיון. בלילה הופיעו בחלומו שתי נשים זקנות מאוד ופניהן מכוסים ואמרו שהן בנות לוט, ואמרו לו ששמעו טענתו ובאו מעולם האמת להשיב לו. הן טענו שהן יכלו לומר שמאחר שהן ממשפחת אברהם וניצלו בדרך נס מסדום, לא היו תולים בהן מעשה זנות, והיו יכולות לייחס לעצמן כל מעשה נס. כך יכלו לומר שנתעברו מן השכינה כביכול ולייסד דת חדשה כנצרות. הן קראו לבניהן עמון ומואב כדי להודיע שכאשר אישה מתעברת יש תמיד לוולד אבא בשר ודם, ובזכות זה הן זכו שמהן יצא המשיח האמיתי. כיוון שחטא בדיבור נגדם הוא ייענש מידה כנגד מידה ותשתרבב לשונו ותתנפח בחולי משונה וכך ימות. כשסיים האיש את סיפורו היסב פניו אל הקיר ונפטר לעולמו. והר"מ פיינשטיין ראה בזה עניין אמיתי וההסבר נראה לו אמיתי. על משמעות הלכתית שלמד מבנות לוט ראו: שו"ת אגרות משה, אבן העזר חלק ד', בני ברק תשמ"ה, סימן סד, לסוגיית ייחוד במשפחה של גרים - אב עם בנותיו.]

דרשה אחרת מורה שגם לוט היה טרוד מהעובדה שרק הוא ושתי בנותיו נשארו אחר ההפיכה, אבל כוונותיו היו אחרות. חז"ל משבחים את מעשי בנות לוט, ומגנים את לוט. הם משתמשים בסיפור כדי להדגים כיצד ייתכן שבמעשה אחד לו שני שותפים, האחד יכול להיחשב צדיק והאחר רשע; שכן לדברי חז"ל לוט היה "שטוף זימה", וכוונתו בקיום היחסים היה לתענוג בלבד, בניגוד לבנותיו שהתכוונו לקיים את המשך האנושות. (נזיר כ"ג, ע"א): אמר רבה בר חנה אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב (מהו הכתוב) : "כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם" (הושע י"ד: י'), משל ללוט ושתי בנותיו עמו, הן שנתכוונו לשם מצווה - "וצדיקים ילכו בם". הוא שנתכוון לשם עבירה - "ופושעים יכשלו בם".

הטיעון שלוט התכוון לשם עבירה נשען על פרשנות תיאורו עוד בשלב ההתלבטות אם להצטרף לאנשי סדום. הכתוב: "ויישא לוט" (בראשית י"ג, י') דומה ל"ותישא אשת אדוניו את עיניה" (בראשית ל"ט, ז'), ושם מדובר בתאווה בלבד. העובדה שלוט נאנס בלילה הראשון לא מצדיקה את מעשיו בלילה השני. היה עליו להיזהר ולא להשתכר.

באופן זה מפורש הסיפור גם במדרש: "אין אנו יודעים אם לוט נתאווה לבנותיו, אם בנותיו נתאוו לו, מן מה דכתיב (משלי, י"ח, א'): "לתאווה יבקש נפרד" כלומר, לוט נתאווה לבנותיו ובנותיו לא נתאוו לו. (מדרש רבה, פרשת וירא, ט') אמנם לוט לכאורה היה אנוס מכיוון שהיה שיכור, אך לדברי חז"ל היה עליו ללמוד מן הלילה הראשון, ולא להשתכר בלילה השני.

שיחת הבנות עצמן וקריאת השמות לילדים שנולדו, אף הם נדרשים אצל חכמים (נזיר כ"ג, ע"ב - כד ע"א, מתורגם): אמר ר' חיים בר אבא אמר ר' יוחנן: מנין שאין הקב"ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה? הבכירה קראה לבן מואב, ציווה אותנו הקב"ה: "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה" (דברים ב', ט'). אין להילחם בהם אך אפשר לצערם. ואילו הצעירה שקראה לבנה בן עמי, ציווה אותנו הקב"ה: "אל תצורם ואל תתגר בם" (דברים ב', י"ט), אסור אפילו לצערם.

אמר ר' חיים בר אבין אמר ר' יהושע בן קרחה: לעולם יקדים אדם לדבר מצווה, שבשכר לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה, זכתה וקדמה ארבעה דורות בישראל למלכות.

מי שפרסמה בבירור שהבן נולד מאביה - "מואב", הותר להציק להם, אך הצעירה שהצניעה את המעשה ורק רמזה לו בלשון נקיים "בן עמי" - עמון, אף להציק להם היה אסור. אבל הבכירה שיזמה את המהלך זכתה שממנה היו שלושה דורות עד שיצא מלך בישראל מזרעה: עובד, ישי, דוד, שלמה. אך מזרעה של הצעירה יצא מלך מישראל רק אחר כך - רחבעם בן שלמה ונעמה העמונית. רות המואבייה, אם סבו של דוד המלך, היא מצאצאיי מואב.

במסורת הערבית
לוט נשלח לחמשת הערים: סדום, עמורה, צוער, חמוד ודומא; לקרוא ליושביהן אל אלוה ולהזהירם על הרעה הנשקפת עליהם. כארבעים שנה קרא אליהם השכם וקרוא אך דבריו לא עשו פרי. שלח אלוה את גבריאל ומיכאל, שרפיאל ועזריאל, להודיע לאברהם דבר הולדת יצחק, להפוך את סדום, לזרוק על יושביה אבנים, ועל כל אבן חרות שם האיש אשר עליו תיפול. ויאמר אברהם: אם תמצאו שם חמש מאות צדיקים התשמידו אותה?
ויאמרו: לא. ויוסף לאמור: ואם יהיו שם ארבע מאות, שלש מאות, מאתים, מאה, ארבעים או שלש עשרה צדיקים התשחיתו אותה? ויאמרו: לא.
ויאמר: הלא תדעו כי לוט יגור שם? ויענו: נחנו נדע כי יגור שם, וגם נחיש לו ולביתו רווח והצלה, ורק אשתו תשתה מכוס התרעלה (קוראן פרק כ"ט פסוק ל"א).
ויבואו המלאכים סדומה בערב ותמצאם "רביה" בת לוט בצאתה לשאוב מים, ותביאם אל בית אביה והוא קיבלם במאור פנים. ברגע נסבו אנשי העיר על הבית וידבר אליהם לוט: בני עמי! הנה נא בנותיי, אוציאה אותן אליכם, אך אל תרעו לי בדבר אורחי (קוראן פרק י"א פסוק פ).

ויאמרו: הן תדע כי אין לנו משפט על בנותיך, וגם ידוע לך חפצנו (פ"א).
הוציא גבריאל את לוט ואנשי ביתו, ויניחם כארבעים פרסאות הרחק מן העיר. אשתו מאנה לצאת, ותיפול אבן על ראשה ותרוצצהו, ותהי לנציב מלח ארבעים שנה, ותטבע בארץ וכו'.

באגדת התלמוד

מיכאל בהדיה דגבריאל לשיזביה ללוט (ב"מ פ"ו). יסודות ערביים נראים בסיפורים הנזכרים בפרחי דר"א פכ"ה, בספר הישר פ' וירא: השם "פלטת" בת לו הנזכר שם, מוצאו מהשם "פטימת" והיא בת מחמד. אך לפי האגדה הערבית, נקראה בתו "רביה".

ר' יהודה אומר: הכריזו בסדום ואמרו, "כל מי שהוא מחזיק ידו בפתח לחם לעני ולגר ולאביון יישרף באש". פלוטית [לפי גרסת היגר (כ"י ק', וכ"י ס' 75) "פליטת", לפי כ"י א' (אנלאו 866) וס' 2043 "פלטיה". לפי תרגום פסודו יונתן (בר' י"ח, כ"א) שמה "פליטית".] בתו של לוט הייתה נשואה לאחד מגדולי סדום. ראתה עני אחד מדוקדק ברחוב העיר, ועגמת נפשה עליו, שנאמר: "עגמה נפשי לאביון" (איוב ל', כ"ה). [השלמה מגרסת היגר (כ"י ק'), "אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון" (איוב ל', כ"ה).] מה הייתה עושה? בכל יום כשיצאה לשאוב מים, הייתה נותנת בכד שלה מכל (מיני) מזון ביתה ומכלכלת אותו העני. אמרו אנשי סדום: "העי הזה מאין הוא חי?" עד שידעו הדבר הוציאו אותה להישרף. אמרה: "אלוהיי עולם, עשה משפטי ודיני מאנשי סדום". [לפי פירוש רד"ל, הביטוי מבוסס על תהילים ט', ה': "כי עשית משפטי ודיני ישבת לכיסא שופט צדק"] ועלתה זעקתה לפני כיסא הכבוד. אמר הקב"ה: "ארדה נא ואראה, הכצעקתה הבאה אליי" (בראשית י"ח, כ"א). אם כצעקת הנערה הזאת עשו אנשי סדום, אהפוך יסודותיה שלה למעלה ופניה למטה, שנאמר "הכצעקתה" (בראשית י"ח, כ"א).

ארבע בנות היו ללוט, שתיים ארוסות ושתיים נשואות, הנשואות מתו בסדום... (מגילה כ"ה).