דינה בת לאה אמנו
ויעקב אבינו
דינה בתם של לאה ויעקב. "ואחר ילדה בת
ותקרא את שמה - דינה" (בראשית ל', כ"א). היא האחרונה שנולדה ל-לאה, בתום
שבע שנים לשהות בחרן. אין הכתוב מפרש את שמה בניגוד לבנים.
הרב דוד צבי הופמן מעלה השערה: "ואולי
ניתן לה, שמה על פי שביקשו אחיה נקמתה, כמו "כי ידין ה'".
חז"ל: לאה ראתה ברוח הקודש כי שנים עשר שבטים עתידים
לצאת מיעקב, וכאשר ראתה שהיא בהריון, התפללה שהעובר יהפוך לבת, כי לא רצתה שרחל
אחותה תלד רק בן אחד בעוד השפחות ילדו שני בנים כל אחת, ולכן נולדה דינה.
תלמוד בבלי: מתיב רב יוסף, ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה,
מאי ואחר, אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה, ואמרה: "י"ב שבטים עתידין
לצאת מיעקב, ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות הרי עשרה, אם זה זכר לא תהא אחותי רחל
כאחת השפחות, מיד נהפכה לבת", שנאמר "ותקרא את שמה דינה... ואי בעיית אימא
מעשה דלאה בתוך ארבעים יום הווה (ברכות ס', א'). "ויש אומרים איוב בימי יעקב
היה ודינה בת יעקב נשא..." (בבא בתרא ט"ו, א').
תלמוד ירושלמי: "...רבי אבא אמר: בימי יעקב אבינו היה
(איוב), ודינה הייתה אשתו, הדא הוא דכתיב כדבר אחת הנבלות תדברי, וכתיב כי נבלה עשה
בישראל (סוטה כ"ה, ב').
מדרש רבה: "ויקם בלילה הוא... ודינה היכן הייתה,
נתונה בתיבה ונעל בפניה. אמר: הרשע הזה עינו רמה, שלא יתלה עיניו ויראה אותה וייקח
אותה ממני". רבי הונא בשם רבי אבא הכהן ברדלא אמר: "אמר לו הקב"ה
(איוב ו') למס מרעהו חסד, מנעת חסד מרעך, מנעת חסדך מן אחוך, דאילו איתנסיבת לגברא
לא זינתה, לא בקשת להשיאה למהול, הרי היא נישאת לערל... (בראשית פרשה ע"ו, ט').
"ותצא דינה בת לאה", (יחזקאל
ט"ז) והנה כל המשל עליך ימשול לאמור כאמה בתה... אמר להם, ותצא לאה
לקראתו... יצאת מקושטת כזונה לפיכך ותצא
דינה בת לאה. (שם, פרשה פ', א')
רבי יהודה בר סימון אמר, (משלי כ"ז)
אל תתהלל ביום מחר, ואת אמרת וענתה בי צדקתי ביום מחר, מחר בתך יוצאת ומתענה, הדא
הוא דכתיב ותצא דינה...
רבי חנינא בשם רבי אבא הכהן בן רבי אליעזר
אמר, (איוב ו') למס מרעהו חסד, מנעת חסד מן אחוך, היא נסבת לאיוב שאינו לא גר ולא
מהול... (שם, שם, ג')
"וייקח את דינה", רבי יודן אמר
גוררין בה ויוצאין.
אמר רב הונא: הנבעלת לערל, קשה לה לפרוש.
אמר רב הונא: ואני אנה אוליך את חרפתי עד
שנשבע לה שמעון שהוא נוטלה, הדא הוא דכתיב (בראשית מ"ו) ושאול בן הכנענית, בן
דינה שנבעלה לכנעני... ר' יהודה אמר: שעשת כמעשה כנענים. ר' נחמיה אמר: שנבעלה
מחווי שהוא בכלל כנענים, ורבנן אמרי נטלה שמעון וקברה בארץ כנען. (שם, שם, י')
ופורץ גדר ישכנו נחש זו דינה, כשהיו אביה
ואחיה יושבין בבית המדרש יצאה לראות בבנות הארץ, גרמה לעצמה שיבוא עליה שכם בן
חמור החווי שנקרא נחש... וייקח אותה, פתה אותה בדברים, וישכב אותה בדרך ארץ, ויענה
במשכב זכור. (קהלת פרשה י', י')
מדרש תנחומא: ותצא דינה בת לאה, ולא בת יעקב היא, תלאה הכתוב
באמה, מה לאה יצאנית אף זו יצאנית, ומנין, דכתיב ותצא לאה לקראתו (בראשית ל').
אמר יחזקאל: הנה כל המושל עליך ימשול לאמור:
כאמה בתה בת אמך את... (יחזקאל ט"ז). לראות, ליראות, בקשת לראות ונראה,
שנאמר: וירא אותה שכם בן חמור. ויאמר שכם אל חמור אביו לאמור: קח לי את הילדה...
(וישלח ז').
מדרש תנחומא הקדום: ...א"ל הקב"ה חסכת אותה ממנו, חייך
לאדם ערל היא מתוקנת, הוא דכתיב למס מרעהו חסד, אילו הייתה נישאת לעשו שמא הייתה
מגיירת אותו, כשנטלה איוב לא גיירה אותו, לפיכך חסכת אותה הרי בן מאירה בו כנגדה,
וירא אותה שכם בן חמור (וישלח י"ט).
דמותה של דינה לפי רש"י יש
ביקורת ברורה: "יצאנית הייתה" - כלומר ביקורת על כך שיצאה לראות בבנות
הארץ, וקובע ש"כ-אמה כ-בתה" כ-אמה לאה. וכך הוא כותב על בת לאה
"ולא בת יעקב?! אלא על שם יציאתה נקראת בת לאה, שאף היא יצאנית הייתה, שנאמר
(ל', ט"ז) ותצא לאה לקראתו. (עליה משלו המשל (יחזקאל ט"ז, מ"ד)
כ-אמה כ-בתה)".
אמנם לפי המקרא: "ותצא דינה בת לאה
אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ" (בראשית ל"ד, א'), נראה כי מדובר
בילדה בת שבע שנים שיצאה לשחק עם בנות גילה.
"ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב,
לראות בבנות הארץ. וירא אותה שכם בן חמור החווי נשיא הארץ, וייקח אותה וישכב אותה
ויענה. ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, ויאהב את הנערה וידבר אל לב הנערה... ואת חמור
ואת שכם בנו הרגו לפי חרב, וייקחו את דינה מבית שכם ויצאו... (שם, ל"ד, א'
והלאה)
פרקי דרבי אליעזר: ...וכולן נולדו זווגן עמם חוץ מיוסף שלא נולד
זיווגו עמו, שהייתה אסנת בת דינה ראויה לו לאישה, וחוץ מדינה שלא נולד זיווגה עמה,
אמרה הילדה הזאת דין ומשפט היא, על כן קראה שמה דינה... (פרק ל"ו).
...שהייתה בתו של יעקב יושבת אוהלים ולא
הייתה יוצאת החוצה. מה עשה שכם בן חמור, הביא משחקות נערות חוצה לה מתופפות
בתופים, יצאה דינה לראות בבנות המשחקות ושללה וכ'ו, התרתה והרתה את אסנת, ואמרו
בני ישראל להרגה, שעכשיו יאמרו כל הארץ שיש בית זימה באוהלי יעקב. מה עשה יעקב,
הביא ציץ וכתב עליו שם הקדש ותלה על צווארה ושלחה והלכה לה. והכול צפוי לפני
הקב"ה, וירד מיכאל המלאך והורידה למצרים לביתו של פוטיפרע, שהייתה אסנת ראויה
ליוסף לאישה. והייתה אשתו של פוטיפרע עקרה וגדלה עמה כבת, וכשירד יוסף למצרים לקחה
לו... (פרק ל"ח).
מסכת סופרים: בת שש שנים הייתה דינה כשהולידה את אסנת
משכם... (פרק כ"א, ט').
מדרש אגדה: ותצא דינה בת לאה, לא יצאה אלא להראות עצמה ויופייה
וגרם לה החטא ודבק בה שכם בן חמור. (בראשית ל"ד, א')
לקח טוב: קח לי את הילדה, עדיין לא הגיעה לעונת נעורים,
לכך כתוב הנער חסר ה'. (בראשית ל"ד, ד')
ילקוט ראובני: דינה נולדה בהריון א' עם זבולון. (ויצא)
ותצא דינה בת לאה; ידוע תדע כי האבות לא
היו מזוקקים מסיגים עד שיצא מהם הסיגים הם הדינים מן אברהם ישמעאל, מן יצחק עשו,
ויעקב שהיה מטתו שלימה מזוקק שבעתים בלתי סיג נתדבקה בו סיג לבן חותנו, שנאמר ואחר
ילדה בת ותקרא שמה דינה, דינה ממש.
ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו..., רבי
עקיבא היה גלגול שמעון שנשא את דינה שנישאת לשכם, ויצא זמרי והטיל בה תוקף הדינים,
וגם מאז הייתה נשמת רבי עקיבא גנוז תוך הקליפה שיצא מבני בניו של סיסרא ושהוא
ניצוץ פרעה... ועפ"י הקדמה הנ"ל יובן, כי שכם לא נתן עיניו ביופייה של
דינה רק בקדושה זרע אמת, וזהו ותדבק נפשו מכוח בית יעקב, וזהו שאמר תנ"ו ל"י
הנער"ה לאיש"ה ראשי תיבות שם הוי"ה; וכאן אתחסד ולא אחר הנער לעשות
הדבר..., לכן היה רבי עקיבא דורש כל אתין את ה' לרבות תלמידי חכמים...
דינה בת יעקב נישאת לשבעה אלופים: שכם בן
חמור, שמעון בן יעקב, איוב, נבל, דוד, טורנוס ורופוס...
שכם בני חשקה נפשו בבתכם...; אין לטומאה
שום תאווה בקדושה אם לא שיהיה לו איזה שייכות לקדושה וראויה להיטהר, או שאותה יש
לה שייכות לטומאה. על כן לא לחינם הלך זמרי אחר כזבי, בעת שהייתה דינה אצל שכם
הוטל בה זוהמה והיה לה דביקות מזוהמת טומאתו ואנשי שכם שנימולו היה להם קצת תיקון
ושייכות אל דינה, וע"י שהיה שלא לשמה על כן נהרגו מהם כ"ד אלפים; על כן
כתיב, שכם בני חשקה נפשו בבתכם, דייקא, וכשנישאת אחר כך לשמעון ילדה לו זמרי בן
סלוא שהוא גלגול שכם, וכזבי היא גלגול דינה, ועל כן הייתה תאוות זמרי לכזבי,
ונהרגו על ידי זה כ"ד אלף כמניין הרוגי שכם, כי אותן ההרוגים היה להם קצת
שייכות בדינה...
דע כי דינה בת יעקב נולדה בשנת 90 ליעקב
ויוסף אחיה בשנת 91, וכשהייתה דינה בת 7 שנים נתעברה לשכם בן חמור וילדה את אסנת
כשהייתה בת 8 שנים, וכשהייתה בת 9 שנים נישאה לשמעון אחיה וילדה את שאול בן
הכנענית, וכשהייתה דינה בת 40 שנה ירדה למצרים ויוסף היה בן 39 שנה... ולאחר שש
שנים אחרי פטירת יעקב נישאת דינה לאיוב, והיא הייתה בת 63 והוא בן 28...(וישלח).
תרגום יונתן: לראות בבנות הארץ; למיחמי בנימוס בנת עמי ארעא.
(בראשית ל"ד, א')
רמב"ן: ויענה...; מגיד הכתוב כי הייתה אנוסה ולא
נתרצית לנשיא הארץ, לספר בשבחה. (שם, שם, ב')
מהר ומתן...; והחשק הגדול לשכם כי הייתה
הנערה יפת תואר מאוד, אבל לא סיפר הכתוב ביופייה כאשר עשה בשרה וברבקה וברחל כי לא
ירצה להזכיר יופייה בהיותו אליה למכשול עוון... וכן לא הזכיר הכתוב מה נעשה בה
אחרי כן, ועל דרך הפשט עמדה עם אחיה צרורה באלמנות חיות, כי הייתה טמאה בעיניהם;
כדכתיב "אשר טמא את דינה אחותם". ורבותינו נחלקו בה, והקרוב דברי האומר
נטלה שמעון וקברה בארץ כנען; והוא כמו שנאמר כי הייתה עמו בביתו כאלמנה וירדה עמם
למצרים ושם מתה ונקברה בארץ וקבורתה ידועה עד היום בקבלה, והוא בעיר ארבאל עם קבר
נתאי הארבלי. ויתכן כי העלה שמעון עצמותיה לחמלה עליה, או שהעלו אותם ישראל עם
עצמות אחיה כל השבטים, כמו שהזכירו רבותינו. (שם, שם, י"ב)
רד"ק: ואחר ילדה בת; נראה כי דינה תאומה הייתה
לזבולון, לפיכך אמר: "ואחר ילדה בת", ולא אמר ותלד עוד, ולא זכר למה קרא
שמה דינה. יש דרש שדנה לאה בעצמה, ואמרה: אם זה זכר לא תהא אחותי כאחת השפחות,
והתפללה ונהפכה לנקבה. (שם, ל', כ"א)
הרב דוד צבי הופמן, סבור כי: דינה הייתה בוגרת יותר בת תשע או חמש
עשרה, וזאת לפי חישוב זמן הנסיעה של יעקב מחרן. והיה זה גיל מקובל לנישואין בקרב
יושבי הארץ.
הרמב"ן מספר על גורלה: "עמדה עם אחיה צרורה
באלמנות חיות, כי הייתה טמאה בעיניהם, כדכתיב: אשר טמא את דינה אחותם. ורבותינו
נחלקו בה (בראשית רבה פ', י"א). והקרוב דברי האומר נטלה שמעון וקברה בארץ
כנען, והוא כמו שאמרנו, כי הייתה עמו בביתו כאלמנה וירדה עמם למצרים ושם מתה
ונקברה בארץ. קבורתה ידועה עד היום בקבלה והיא בעיר ארבאל עם קבר ניתאי הארבלי.
יתכן כי העלה שמעון עצמותיה בחמלו עליה, או שהעלו אותם ישראל עם עצמות אחיה כל
השבטים, כמו שהזכירו רבותינו (בראשית רבה ק', י"א)".
לפי המדרשים היה לה גורל יותר טוב.
לפי האגדה, אחת דינה נישאה לשמעון וילדה לו
את "שאול בן הכנענית".
לפי אגדה שנייה, היא נישאה לאיוב.
לפי אגדה שלישית, הרתה לשכם וילדה את אסנת,
אשתו של יוסף ואמם של אפרים ומנשה.
אברבנאל: ויקן; וזה גרם, כי נטה שם אוהלו וערערו עליו עד
שהוצרך לקנות השדה מיד בני הנשיא, ואז באו לביתו וראו את דינה. (שם ל"ג,
י"ט)
ויקרא לו...; ואולי גם זאת סבה שבחנוכת
המזבח ואכלם שלמים באו אנשי הארץ לראות את דינה. (שם ל"ג, כ')
בת לאה; שהייתה צנועה ואפילו לא יצאה עם
הצאן, וגם הייתה בת יעקב והלכה לראות בנות אחרות. (שם ל"ד, א')
אלשיך: בת לאה; נראה שנותן בזה טעם ליציאתה, שלאה
התפללה ונהפכה מזכר לנקבה, ונשאר בה מטבע הזכר שדרכו לצאת. ולמדה תורה מה רעה
יציאת האישה אף שהיא קדושה כבת יעקב, שלא דבקה כלל בשכם, והייתה מסולקת מכל פניה
לא לטובה. (שם)
רמ"ע מפאנו: דינה היא חמורתיה דרבי
יוסף דמן יוקרת בפרק סדר תעניות (כ"ד, א'); ועל שנדבקה בשכם בן חמור ירדה
בהאי עיבור לתיקונה. (גלגולי נשמות מ"ג)
מהר"ל: ...ולמאן דאמר בימי יעקב היה ודינה בת יעקב נשא;
ודבר זה תבין מן הדברים אשר נתבארו למעלה, כי יעקב היה מדרגתו על כל הנבראים עד
שהיה צורתו חקוקה בכיסא הכבוד, ומפני המדרגה העליונה שירש יעקב אי אפשר שתהיה אותה
מדרגה בשלמות ונמשך אחר זה היעדר וחסרון, כמו שתראה כי אחר שהיה ליעקב שנים עשר
שבטי תם שהיו שלמים נולדה בת ושמה דינה, שנבעלה לשכם בן חמור, שתראה כי אי אפשר
שתהיה המעלה העליונה בשלמות, ונמשך אחר זה היעדר ולכך נולדה לו נקבה, כי ההיעדר
דבק ביותר בנקבה, שהרי נברא השטן עמה. ולכן אמר בימי יעקב שהיה לו י"ב שבטי
תם, לכך הייתה ראויה לאיוב ששולט בה השטן הוא ההיעדר, ולפיכך הייתה אומרת לאיוב
ברך אלוהים ומות, שהייתה רוצה שילך איוב בעצתה להגיע אל איוב ההיעדר והמיתה לגמרי;
ודבר זה עצת האישה, שההולך אחר עצת אשתו נופל בגיהינום... (חידושי אגדות בבא בתרא
ט"ו, א').
אור החיים: ותצא דינה; טעם אומרו בת לאה... ונתכוון הכתוב
להודיע הסיבות אשר סיבבו היציאה והם במספר ג'... להיותה בת לאה, שאילו הייתה בת
רחל לא הייתה יוצאה, אלא לצד היותה בת יצאנית יולדתה ילדה במזגה וטבעה. סיבה ב',
להיותה בת יחידה ליעקב בת אחת בין הבנים, עוד להיותה בת יעקב יצא לה שם הוויתה
בעולם שבאמצעות זה עשה שכם מה שעשה כאשר אבאר. סיבה ג', לראות בבנות הארץ, על דרך
אומרים חז"ל כי שכם הביא בנות הארץ סביב לאוהל יעקב והיו משחקים בכל נבל וכו'
לצאת דינה לקולם... (בראשית ל"ד, א').
מלבי"ם: בת לאה; מודיע כי דינה לא אשמה בזה, שלא תאמר
שפרצה גדר הצניעות, כי הייתה בת לאה שהייתה צנועה באוהלה, ואשר ילדה ליעקב, שלידתה
היה מתייחס אל יעקב שהייתה צנועה וכשרה, כי לא הייתה היציאה ללכת אחרי הבחורים רק
לראות בבנות הארץ ובתהלוכותיהן. וירא אותה; בל תאמר שנכנסה עמו בדברי עגבים, כי
ראה אותה בפעם הראשון. וייקח אותה; ביד חזקה ואין מציל מידו כי היה נשיא הארץ...
(שם).
שם משמואל: נראה מהפייטן שההתחלפות בבטן לאה ולד זכר לדינה
הייתה בראש השנה, ויש ליתן טעם לזה, כי כבר אמרנו שראש השנה באשר הוא ראשית הוא
כולל כל המתחלפין, ועל כן נעשה בו חילוף זה... (ראש השנה תרע"ד).
ר' צדוק: וכן דינה שמה מעיד עליה שהיא מצד מידת הדין ועל
כן מנעה יעקב מעשו שידע שיחשוק בה כי שייכה למדתו שיונק, אבל היא מצד הקדושה. ומכל
מקום היה אחיזה לאותו נחש החווי בה עד שהיה קשה לה לפרוש, אבל סוף שבני ישראל
הרגום כולם וקלטו הניצוצות קדושה שבהם והחזירו אל הקודש בזמרי בן סלוא כנודע, דהיא
נתגלגלה בכזבי, והיינו ע"י חטאה במה שלא רצתה לפרוש אף דהוא ע"י הזוהמה
שהטיל בה סוף סוף נכנס בה זוהמה דעל כן נקראה הכנענית, כמ"ש ז"ל על פסוק
שאול בן הכנענית, דעל ידי שנבלעה לכנען נחשבה כמוהו דמסתמא גם באישה דכמהילא דמיא
כשנבעלה לעכו"ם אינה עוד כמהילא וכבועל ארמית, אלא דהכל רק למראית עין דהרי
המשוך אין צריך לחזור למולו מדאורייתא... ורז"ל אמרו דנענש (יעקב) על שהטמינה
מעשו דהייתה מחזירתו למוטב, והיה בזה גמר התיקון כשלא היה יוצא ממנו עוד עמלק שהוא
הראשית דכל עכו"ם... אבל יעקב אע"ה כוונתו לשם שמים שראה מידת הדין
גוברת וירא אולי לא תוכל להפכו והיה חס ושלום מוליד עמלק ממנה... (חלק א' פוקד
עקרים עמוד מ"ב).
רבנו ירוחם: וייקחו את דינה - בבראשית רבה: שהיו גוררין בה
ויוצאין. מי יוכל להתבונן עד כמה זר ומעורר בחילה היה ביתו של שכם לבתו של יעקב
אבינו ע"ה, נתבונן מזה כמה גדול כוח הפיתוי, "וידבר על לב הנערה",
שלא רק תסכים להישאר, אלא שצריך לגוררה משם. (דעת תורה, וישלח)
