אביה בת זכריה - אם חזקיהו ואשת אחז מלך יהודה

משמעות שמה

אֲבִי בַּת זְכַרְיָה או אביה בת זכריהו. [דברי הימים ב', כ"ט, א']

בספר מלכים ב', י"ח נכתב: "בן עשרים וחמש שנה היה חזקיהו במלכו, ועשרים ותשע שנה מלך בירושלים ושם אמו אֲבִי בַּת זְכַרְיָה".

שמה ושם אביה נמנים עם השמות הנפוצים בישראל.

השם אביה, משמש כשם של איש ושל אישה כאחת.

שיערו חכמים [דעת מקרא, מלכים ב', עמ' תש"ז, הערה 3 א'] ש-זכריהו נמנה עם גדולי ירושלים. ועוד הוסיפו, שאפשר שזהו זכריהו, שהיה עזיה (אבי זקנו של חזקיהו) דורש בו את ה' [דברי הימים ב', כ"ו, ה'], או אחד מבניו. [דעת מקרא, דברי הימים ב', כ"ט, א']

בעלה אחז מלך יהודה

אחז לא היה מלכתחילה רשע גמור, אבל גם לא צדיק כאבותיו. תחושת האכזבה והכישלון על שלא היה כאבותיו הביאה אותו למרוד 'ולהוכיח' את עצמו בכיוון ההפוך, עד אשר הגיע אל הקיצוניות השנייה. [הרב י' אריאל, מקדש מלך, תשנ"ד, עמ' 348]

על פי חז"ל היה רשע "לא יחיה לעולם הבא עם הצדיקים...". [רש"י, סנהדרין, ק"ג, ע"ב]

הוא הוליד את חִזְקִיָּהוּ ביותו בגיל אחת עשרה [דעת מקרא, דברי הימים ב', עמ' תת"כ, הערה 1 ב'], ויש דרשו שהיה בן תשע בלבד. [ירושלמי, קידושין, א', ב']

"ומפני מה לא מנו את אחז (בין המלכים שאין להם חלק לעולם הבא?)... מפני שמוטל בין שני צדיקים... מפני שהיה לו בושת פנים מישעיהו...". [סנהדרין, ק"ד, ע"א]

כאשר ישעיהו בא לקראתו בשדה כובס [ישעיהו, ז', ג'], "כבש (אחז) את פניו והיה מתבייש מפני ישעיהו..."; שנתבייש אחז ועבר מלפני ישעיהו. [הרב ע' שטיינזלץ, סנהדרין, ק"ד, ע"א]

שם אחז "כלי מנוקב של כובסין, שמזלפין בו מים על הבגדים, ואותו כלי הפך אחז על ראשו כדי שלא יכירו ישעיהו". [דעת מקרא, מלכים ב', עמ' תרע"ט, הערה 26 ד']

אחז הרשיע אף יותר ממנשה נכדו. כי מנשה חזר בסוף ימיו בתשובה, ואילו על אחז נאמר: "ובעת הצר לו ויוסף למעול בה".

חז"ל אמרו: "הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו". [מגילה, י"א, ע"ב]

אחז עבד עבודה זרה, טרח להפיצה "בכל עיר ועיר ליהודה". [דברי הימים ב', כ"ח, כ"ה]

מתוך 'טרוף הדעת', כלשונו של יוסף בן מתתיהו [קדמוניות היהודים, ט', סעיף 244], השבית את עבודת התמיד בבית המקדש ונעל את שעריו [דברי הימים ב', כ"ח, כ"ד; וגם כ"ט, ו'-ז'], וכפה כנראה, על הכהנים הנאמנים לה' לעבוד בבמות.

דרשו חכמים שהתיר את הערווה. [סנהדרין, ק"ג, ע"ב]

אחז פקפק בנבואות הנביא ישעיהו, וכמעמיד פנים של יראת שמים מופלגת, אף לא ביקש אות מה' כשהוצע לו. [ישעיהו, ח', י"א-י"ב]

לחזקיהו לא היה אב ומורה, אדרבה היה עליו למרוד במורשת אביו אחז, להתנתק ממנו ולקעקע את השפעתו. אחז מת בגיל שלושים ושש, אם היה בן עשרים במלכו ושש עשרה שנה מלך. וחזקיהו גרר את עצמות אביו על מיטה של חבלים. [סנהדרין, מ"ז, ע"א, ס"ג, ע"ב]

בעל התוספות יום טוב, דייק בפירושו למשנה, פסחים ד', ט': שדברה המשנה בעצמות (ולא בגוף המת) "שהיה זה אחרי עיכול הבשר, כי כן היה מנהגם לקבור תחילה, ואחר זמן משנתעכל הבשר מלקטין העצמות וקוברין".

רש"י פירש: "גרר עצמות אביו משום כפרה, ולא קברו בדרגש ומיטה נאה ומפני קידוש השם, שיתגנה על רשעו ויוסרו הרשעים... והסכימו חכמים עמו שיפה עשה". [רש"י למשנה פסחים, נ"ו, ע"א]

כמו כן, "אותו היום שמת בו אחז שתי שעות היה". [סנהדרין, צ"ו, ע"א]

רש"י שם: "כדי שלא יהיה פנאי לספדו ולקברו".

לדעת חכמים, חזקיהו עצמו הוקדש ע"י אביו, והוקרב לעבודה זרה: "חזקיהו מלך יהודה ביקש אביו לעשות לו כן (להעבירו למולך) אלא שסכתו אמו סלמנדרא" (ועשתו חסין אש), "וניצל הצדיק בסלמנדרא הזו שבראה הקב"ה עבורו". [רמב"ן, ויקרא, י"ח, כ"א] כלומר, אחז התמסר התמסרות מוחלטת לעבודה זרה ומחק בגללה כל רגשי אהבת אב לבנו, לכן לא נשאר מקום לרגשות וליחסים משפחתיים בין אחז לחזקיהו. ובכל זאת, הבן מזכה את האב, שהרי נחשב הדבר לזכות לאב שמוליד בן צדיק. [הרב ע' שטיינזלץ, סנהדרין, ק"ד, ע"א]

אחז סגר לחלוטין את בית ה': "ויסגור את דלתות בית ה' ויעש לו מזבחות בכל פינה בירושלם... ויכעס את ה' אלוהי אבותיו". [ישעיהו, כ"ח, כ"ד-כ"ה]

בהיותו בין שני צדיקים שבכל זאת השפיעו עליו (במקצת), נוכל לומר שאחז "ייבש" את העם בכל רצונותיו לעשות מצוות, אך לא הפריע ממש לעבודת ה': "כך אמר אחז: 'אם אין גדיים אין תיישים, אם אין תיישים אין צאן, אם אין צאן אין רועה, אם אין רועה, אין עולם'. כך היה סבור בדעתו לומר: אם אין קטנים אין תלמידים, אם אין תלמידים אין חכמים, אם אין חכמים אין זקנים, אם אין זקנים אין נביאים, אם אין נביאים אין רוח הקודש, אם אין רוח הקודש אין הקב"ה משרה שכינתו על ישראל. מה עשה? עמד ונעל בתי כנסיות ובתי מדרשות. כיוון שראו הכול שאחז סגר בתי כנסיות ובתי מדרשות התחילו צווחים: ויי, ויי...". [ירושלמי, סנהדרין, י', ב']

אחז מת אמנם מוות טבעי כנראה, אך לא זכה להיקבר בקברות אבותיו "כי לא הביאוהו לקברי מלכי ישראל" [דברי הימים ב', כ"ח, כ"ז], ולא יזכה לחיי העולם הבא.

צאצאיה

סביר להניח שהיו לאביה בת זכריה בנים נוספים מלבד חזקיהו.

בן אחד שלה, בנו הבכור של אחז המלך, נהרג בקרב עם מלך ארם ומלך ישראל: "ויהרוג זכרי גיבור אפרים את מעשיהו בן המלך אחז". [רש"י, דברי הימים ב', כ"ח, ז']

לדעת ר' יהודה, היה זה בנו בכורו של אחז: "מפני שנתייסר בבנו הבכור". [דעת מקרא, דברי הימים ב', כ"ח, ז']

בנים נוספים שלה, הועברו למולך ע"י אחז המלך, וכנראה נהרגו בפעולה זו.

רמב"ן, סובר שהעברה באש הייתה הבערה ממש [ויקרא, י"ח, כ"א]: "הוא הקטיר בגיא בן הנם ויבער את בניו באש כתועבות הגויים" [דברי הימים ב', כ"ח, ג']. אפשר לפרש, שלא שרף ממש באש, אלא רק העבירם בין שתי מדורות אש. [דעת מקרא, דברי הימים ב', כ"ח, ג']

יוסף בן מתתיהו, סובר ש"גם את בנו (העלה) לעולה...". [קדמוניות היהודים, ט', סעיף 243]

יכליהו - אמו של עזריהו/עוזיהו מלך יהודה ואשת אמציה

יְכָלְיָהוּ, דמות מקראית, אמו של עֻזִּיָּהוּ או עֲזַרְיָהוּ מלך יהודה ואשת אמציה [מלכים ב', ט"ו, ב': "בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, הָיָה בְמָלְכוֹ, וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, יְכָלְיָהוּ מִירוּשָׁלִָם"].

בספר דברי הימים, שמה מופיע כ-יכיליה (יְכָלְיָה) [דברי הימים ב', כ"ו, ג': "בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, עֻזִּיָּהוּ בְמָלְכוֹ, וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, יכיליה (יְכָלְיָה) מִן יְרוּשָׁלִָם"].

הוראתו של השם האל יהו (יהוה) וזהה לשמות יהוכל ויוכל.

יש מפרשים את השם כאלוהים יכול או כמְכַלְכֵּל, וזאת עפ"י הכתוב בתהילים [תהילים, נ"ה, כ"ג]: "הַשְׁלֵךְ עַל-יְהוָה יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ". [יהודה אדרי, נשים בתנ"ך ובאספקלריית חז"ל, קריית גת, דני ספרים, 2009, עמ' 132]

השם יכליהו הוא שם יחידאי בתנ"ך.

רש"י, בפירושו לספר דברי הימים ב', י"ג, ב': "כן יכליה יכליהו לפי שהייתה גברתנית כי אמציהו בעלה נס לכישה ויהי שם חמש עשרה שנה עד שמת והיא שפטה את העם כל אותן חמש עשרה שנים ושוב כשמת המליכו את בנו עוזיהו אחריו בן שש עשרה שנה".

ואילו בפירוש לספר דברי הימים ב', כ"ה, כ"ז - רש"י מפרש: "וינוס לכישה (אמציה) - עיר מבצר אשר נלחם עליה סנחריב ונס לכישה ויהי שם ט"ו שנים עד ששלחו אחריו לכיש' וימיתהו שם ואותן ט"ו שנה שהי' בלכיש מלכה יכליהו אם עוזיהו תחתיו אך קשה לי ובפי' ר' יוסף זצ"ל ראיתי גם אותן ט"ו שנים שהי' בלכיש מלך עוזיהו בנו תחתיו ולא נכון לפותרו כן שהרי כתיב בסמוך והוא בן שש עשרה שנה נמצא שלא היה בזמן שברח אביו אלא בן שנה ועוד שא"כ היה לו לומר וייקחו את עוזיהו וימליכו תחת אביו בחייו אלא משמע שלא מלך בחיי אביו".

אחד הנחלים המתנקזים לנחל אמציה באזור הערבה [בתקופה הקדומה עברו בערבה דרכים חשובות ממרכז הארץ ומהר הנגב אל מפרץ אילת ואל עבר הירדן מזרחה. עפ"י המקרא, בימי השופטים שלטו בה בני אדום עד שנכבשה בידי דוד המלך, שלמה המלך הקים נמל באילת וחצב נחושת בערבה. משנפרדה הממלכה, חזרו בני אדום והשתלטו על הערבה, עד שסולקו ע"י הנבטים. בתחילתה של המאה ה-2 לספירה, השתלטו הנבטים על הערבה והקימו בה מבצרים ותחנות משמר לאבטחת הדרכים והאזור. אחרי הכיבוש הערבי והתנוונותן של מדינות האזור, איבדה הערבה את חשיבותה כמעט עד ימינו] הוא נחל יכליה הנקרא על שמה.

יהועדן - אשת יואש/יהואש מלך יהודה

יְהוֹעַדָּן הירושלמית, אשת יואש/יהואש מלך יהודה ואמו של אמציה אשר מלך אחריו.

שמה יהועדן הוא שם תֵּאוֹפוֹרִי (כינוי של אדם המכיל בתוכו שם של אלוהות).

יש הסוברים כי גרסת הקרֵי (הקריאה) יהועדין עדיפה ופירושה: "יהו(ה)עדין". אך בפירוש זה יש קושי, כי שם תואר כזה מתייחס לאדם ולא לאל.

יש הגורסים כי יש לפרש את השם יהועדן לפי השורש באוּגריתית (שפה שמית הקרובה לשפה העברית, וספרותה קרובה לספרות המקרא) ע-ד-ן, אשר פירושו: "האל בעל משקה את האדמה".

ייתכן כי אפשר לפרש את השם כך: "ה' משקה את האדמה". פירוש זה תואם את הכתוב בספר תהילים: "וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם" [ל"ו, ט'].

[רן צדוק, עולם התנ"ך: מלכים ב', ת"א, דוידזון עתי, 1995, עמ' 108]

יש הסוברים כי פירוש השם: מתאר שאלוהים נותן חיים נעימים, או השם: הוא ביטוי לתפילה שהאל יעדן את החיים. [יהודה אדרי, נשים בתנ"ך ובאספקלריית חז"ל, קריית גת, דני ספרים, 2009, עמ' 128]

התגלה חותם ממקור לא ידוע הנושא את הכתוב: "למעדנה בת המלך", אך זיהויו עם יהועדן אינו ודאי, משום שזהות האב אינה ידועה. [נחמן אביגד, בת המלך והכינור, קדמוניות: כתב עת לעתיקות ארץ ישראל ולחקר המקרא, 1979, עמ' 62] בנוסף, יש הסבורים שהחותם מזויף ולא מקורי.

יהושבע - בתו של יורם מלך יהודה

יֹהוֹשֶבַע (בדברי הימים נכתב יְֹהוֹשַבְעַת) בתו של יורם מלך יהודה [לא ברור אם יהושבע הייתה בתה של עתליה. לאביה, היו נשים נוספות מלבד עתליה, כפי שנזכר בדברי הימים ב', כ"א, ט"ז-י"ז], אחותו של אחזיהו המלך.

יהושבע הייתה המקשרת בין הכהונה הגדולה למלכות בית דוד: מצד אחד הייתה צאצאית דוד המלך, ומצד שני נשואה ליהוידע, הכהן הגדול והאֲמַרְכָּל (הממונה על צורכי בית המקדש).

יהושבע נמנתה במדרש [אוצר המדרשים (אייזנשטיין) ר' פנחס בן יאיר, עמוד 486] בין 23 "נשים ישרות גדולות בצדקות" שהיו בישראל.

הצלתו של יואש אחיינה

יהושבע הצליחה להסתיר מפני עתליה ובכך הצילה את חייו, את יואש התינוק, בנו של אחזיהו ונכדה של עתליה, והוא חי בהסתר בבית המקדש במשך שש שנים, עד שיהוידע, הכהן הגדול, הוציאו מהמחבוא, המליכו בציבור והורה להוציא להורג את עתליה.

סיפור החבאתו של יואש מסופר בספר מלכים ב', י"א, א'-ג'; ובספר דברי הימים ב', כ"ב, י'-י"ב.

"וַעֲתַלְיָה אֵם אֲחַזְיָהוּ, ראֲתָה כִּי מֵת בְּנָהּ; וַתָּקָם, וַתְּאַבֵּד, אֵת, כָּל זֶרַע הַמַּמְלָכָה. וַתִּקַּח יְהוֹשֶׁבַע בַּת הַמֶּלֶךְ יוֹרָם אֲחוֹת אֲחַזְיָהוּ אֶת יוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָה, וַתִּגְנֹב אֹתוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַמּוּמָתִים אֹתוֹ וְאֶת מֵינִקְתּוֹ, בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת; וַיַּסְתִּרוּ אֹתוֹ מִפְּנֵי עֲתַלְיָהוּ, וְלֹא הוּמָת. ויְהִי אִתָּהּ בֵּית יְהוָה, מִתְחַבֵּא שֵׁשׁ שָׁנִים; וַעֲתַלְיָה, מֹלֶכֶת עַל הָאָרֶץ". [מלכים ב', י"א, א'-ג']

"וַעֲתַלְיָהוּ אֵם אֲחַזְיָהוּ, רָאֲתָה כִּי מֵת בְּנָהּ; וַתָּקָם, וַתְּדַבֵּר אֶת כָּל זֶרַע הַמַּמְלָכָה לְבֵית יְהוּדָה. וַתִּקַּח יְהוֹשַׁבְעַת בַּת הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָהוּ, וַתִּגְנֹב אֹתוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַמּוּמָתִים, וַתִּתֵּן אֹתוֹ וְאֶת מֵינִקְתּוֹ, בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת; וַתַּסְתִּירֵהוּ יְהוֹשַׁבְעַת בַּת הַמֶּלֶךְ יְהוֹרָם אֵשֶׁת יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן כִּי הִיא הָיְתָה אֲחוֹת אֲחַזְיָהוּ, מִפְּנֵי עֲתַלְיָהוּ וְלֹא הֱמִיתָתְהוּ. וַיְהִי אִתָּם בְּבֵית הָאֱלֹהִים, מִתְחַבֵּא שֵׁשׁ שָׁנִים; וַעֲתַלְיָה, מֹלֶכֶת עַל הָאָרֶץ". [דברי הימים ב', כ"ב, י'-י'ב]

יואש היה בנו של אחזיהו ואמו הייתה צִבְיָה מבאר שבע. יהושבע דודתו, מילטה והחביאה אותו בעלייה שמעל קודש הקודשים (החדר הפנימי, החשוב והקדוש ביותר בבית המקדש).

אומר המלבי"ם: על המקום שעתליה השקתה את בני המלכים משקה עם רעל והכניסה אותם לחדר מיוחד בו הם מתו.

כיוון שיואש היה תינוק לא היה מסוגל לשתות את הרעל. עתליה דרשה מהמינקת לשתות את הרעל וזאת על מנת שיואש ישתה מהחלב וימות. וזו הסיבה ש-יהושבע הצילה גם את מינקת יואש.

היכן הוסתר אחיינה יואש?

יהושבע, אשתו של יהוידע הכהן, שהייתה אחות המלך אחזיהו, החביאה את יואש בן אחזיהו מפני עתליה ב"בית המיטות" דהיינו, העלייה שמעל קודש הקודשים. [רש"י, מלכים ב', י"א]

הכתוב אומר [מלכים ב', י"א, ב']: בחדר המיטות.

בכך נחלקו אמוראים במדרש [ילקוט שמעוני, מלכים ב', רמ"ז, רל"ג]:

"רבי אלעזר אומר: בעליית בית המקדש היה טמון.

רבי שמואל בר נחמן אמר: בתאים יה טמון.

א"ר: נראים דברי רבי אלעזר - בימות החמה ודברי רבי שמואל - בימות הגשמים".

במדרש [ילקוט שמעוני, מלכים ב', רמ"ז, רל"ב] נאמר על הסתרתו של יואש בבית המקדש [תהילים, כ"ז, ה'] הפסוק הבא: "כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי".