מעכה בת אבישלום - אשת רחבעם מלך יהודה

מַעֲכָה בַּת אֲבִישָׁלוֹם היא אשת מלך יהודה. היא מזוהה עם בתו היחידה של אבשלום, תמר.

אמם של אֲבִיָּם מלך יהודה, של עַתַּי, זִיזָא ושְׁלֹמִית: "שָׁלֹשׁ שָׁנִים מָלַךְ [אֲבִיָּם] בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ מַעֲכָה בַּת אֲבִישָׁלוֹם" [מלכים א', ט"ו, ב'].

מעכה הודחה מתוארה ע"י אסא בנה מלך יהודה, בשל עבודת האלילים שנהגה: "וְגַם מַעֲכָה אֵם אָסָא הַמֶּלֶךְ הֱסִירָהּ מִגְּבִירָה, אֲשֶׁר עָשְׂתָה לַאֲשֵׁרָה מִפְלָצֶת; וַיִּכְרֹת אָסָא אֶת מִפְלַצְתָּהּ וַיָּדֶק וַיִּשְׂרֹף בְּנַחַל קִדְרוֹן" [דברי הימים ב', ט"ו, ט"ז; תיאור דומה במלכים ב', ט"ו, י"ג; וגם במסכת עבודה זרה, מ"ד, א'].

בספר מלכים א' ובדברי הימים ב', ישנם אזכורים שונים בקשר למעכה

בת אבישלום.

בספר מלכים א', פרק ט"ו, פסוקים ט'-י"ג, נראה שמעכה הייתה אם אסא: "ובשנת עשרים, לירבעם מלך ישראל, מלך אסא, מלך יהודה. וארבעים ואחת שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, מעכה בת אבישלום. ויעש אסא הישר, בעיני יהוה, כדויד, אביו. ויעבר הקדשים, מן הארץ; ויסר, את כל הגילולים, אשר עשו, אבותיו. וגם את מעכה אימו, ויסירה מגבירה, אשר עשתה מפלצת, לאשרה; ויכרות אסא את מפלצתה, וישרוף בנחל קדרון."

בספר דברי הימים ב', פרק י"א, כ'-כ"א, נראה שמעכה הייתה אם אביה: "ואחריה לקח, את מעכה בת אבשלום; ותלד לו, את אבייה ואת עתיי, ואת זיזא, ואת שלומית. ויאהב רחבעם את מעכה בת אבשלום, מכל נשיו ופילגשיו - כי נשים שמונה עשרה נשא, ופילגשים שישים; ויולד, עשרים ושמונה בנים ושישים בנות."

בספר דברי הימים ב', פרק י"ג, א'-ב', נראה שמיכיהו בת אוריאל מן גבעה הייתה אם אביה: "בשנת שמונה עשרה, למלך ירובעם; וימלוך אבייה, על יהודה. שלוש שנים, מלך בירושלים, ושם אמו, מיכיהו בת אוריאל מן גבעה; ומלחמה הייתה בין אבייה, ובין ירובעם."

בספר דברי הימים היא נקראת "בת אבשלום", ומכאן שהייתה נכדתה של מעכה אשת דוד: "וְאַחֲרֶיהָ לָקַח אֶת מַעֲכָה בַּת אַבְשָׁלוֹם; וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אֲבִיָּה וְאֶת עַתַּי וְאֶת זִיזָא וְאֶת שְׁלֹמִית. וַיֶּאֱהַב רְחַבְעָם אֶת מַעֲכָה בַת אַבְשָׁלוֹם מִכָּל נָשָׁיו וּפִילַגְשָׁיו כִּי נָשִׁים שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה נָשָׂא וּפִילַגְשִׁים שִׁשִּׁים..." [דברי הימים א', י"א, כ'-כ"א].

במלכים א', ט"ו, ב', נכתב כי אמו של אביה היא מעכה בת אבישלום, אך במקור אחר נאמר כי, אמו היא מיכיהו בת אוריאל מן גבעה: "שָׁלוֹשׁ שָׁנִים מָלַךְ [אֲבִיָּה] בִּירוּשָׁלִַם, וְשֵׁם אִמּוֹ מִיכָיָהוּ בַת אוּרִיאֵל מִן גִּבְעָה..." [דברי הימים ב', י"ג, ב'].

באותו פרק ט"ו במלכים א' נכתב כי, מעכה בת אבישלום היא אמו של אסא (מכאן: אשתו של אביה): "וַיִּשְׁכַּב אֲבִיָּם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּעִיר דָּוִד; וַיִּמְלֹךְ אָסָא בְנוֹ תַּחְתָּיו. ...וְאַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ (אָסָא) בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ מַעֲכָה בַּת אֲבִישָׁלוֹם" [מלכים א', ט"ו, ח'-י'].

ישנן שתי דעות לפסוקים אלה:

הראשונה אומרת כי, מעכה היא אשת אביה (ואם אסא).

השנייה אומרת כי, מעכה היא אשת רחבעם (ואם אביה).

יש הסוברים שמעכה בת אבישלום היא אשת אביה; בסברה זו אוחזים רש"י, רבי אברהם בן הרמב"ם, מהרש"א והחיד"א.

על פי סברה זו, אשת רחבעם היא מיכיהו בת אוריאל ואשת אביה היא מעכה בת אבישלום.

בחלק מהמקומות מוזכר כי, שם אשת רחבעם הוא מעכה בת אבישלום. הסיבה היא, שמיכיהו נקראה על שם כלתה, אשת אביה שהייתה "אשת חיל גברתנית"‏.

הסוברים כי, מעכה בת אבישלום היא אשת רחבעם אוחזים בתרגום לדברי הימים: רד"ק, רלב"ג, אברבנאל, המצודות, מור וקציעה, הפלאה, רש"ש ומלבי"ם. על פי דעה זו, מעכה בת אבישלום היא אשת רחבעם, והשם מיכיהו נוסף לה לאחר שנעשתה גבירה.

שם אביה אבשלום הוסב ל"אוריאל מן הגבעה" כדי לא להזכיר את שם אבשלום.

מעכה בת אבישלום, נקראה אם אסא כי היא גידלה אותו.

[שם עם סיומת יהו הוא שם מכובד לנשים בתקופת המקרא]

אנו - אשת ירבעם בן נבט מלך ישראל

אֵשֶׁת יָרָבְעָם, דמות מקראית, על דמותה מסופר בספר מלכים א', י"ד.

אשת ירבעם היא אחות אשתו של שישק מלך מצרים, אשר ניתנה לירבעם לאישה. מנישואים אלו נולד בנם, אביה.

תרגום השבעים למלכים א', י"ב: מוסיף את שמה "אנו": "ושישק נתן לירבעם את אנו אחות תחפניס הגבירה לו לאישה...". [יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, ת"א, ידיעות אחרונות, 2004, עמ' 199]

ירבעם, מלך ישראל, שולח את אשתו (שמה לא מוזכר בסיפור המקראי) אל הנביא אחיה השילוני, אשר בעבר הכריז על המלכת ירבעם למלך ישראל. ירבעם הנמנע ממפגש עם הנביא שולח את אשתו כדי לדרוש על גורל בנו.

אשת ירבעם מתבקשת ע"י בעלה להתחפש למרות עיוורונו של הנביא על מנת למנוע את זיהויה כאשת המלך, כי אולי ירחם הנביא על אישה המתחננת לשלום בנה. [פנינה גלפז-פלר, ויולד: יחסי הורים וילדים בסיפור המקראי, ירושלים, כרמל, 2006, עמ' 199]

אשת ירבעם נשלחת אל הנביא כשהיא מצוידת בתשורה (במתנה) לנביא. אשת ירבעם מבצעת את השליחות. המחבר המקראי מוסר כי ה' מגלה את אזנו של הנביא. מאמצי בני הזוג להסתיר את זהות האישה נכשל. הנביא מזהה אותה על פי צעדיה ושואל אותה לפשר התנכרותה, התחפשותה. אשת ירבעם לא מספיקה לענות והנביא מיידע אותה בדבר הפורענות אשר תבוא על בית בעלה. הוא מיידע אותה על מותו העתידי של בניה אביה. עוד הוא מנבא כי הילד יהיה היחידי מבין המשפחה אשר יזכה לקבורה.

האישה שבה אל ביתה אשר ב-תִּרְצָה, בירת ממלכת ישראל.

בניגוד לנשים אחרות אשר שמן נפקד ומנסות להציל את בניהן כמו האישה השונמית והאישה הצרפית, אשת ירבעם מקבלת את דברי הנביא בשתיקה.

בספרו קדמוניות היהודים, מספר יוסף בן מתתיהו: כי האישה ממהרת לספר לבעלה אודות נבואת הנביא. כמו כן, מתאר יוסף בן מתתיהו את האישה כ"נבוכה ודואבת" ובכך מוסיף פרטים החסרים על הכתוב במקרא. [יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים: ספר שמיני, ירושלים, מוסד ביאליק, 2002, עמ' 295]

ילדיה

אביה, שמת בהיותו תינוק, אחרי שהנביא אחיה השילוני נתנבא על מותו.

נדב, נראה כי היה גם כן בנה, למרות שהדבר אינו מוזכר במקרא.

צרועה - אם ירבעם בן נבט מלך ישראל

צְרוּעָה היא דמות מקראית, אמו של ירבעם בן נבט מלך ישראל.

שמה מופיע בספר מלכים א', י"א, כ"ו. מסופר עליה כי הייתה אלמנה.

השם צרועה הוא יחידאי במקרא. יש הטוענים כי בשמה קיים לעג מהדמיון הצלילי למילה "צרעת", וזאת מפני שירבעם היה אחראי לפילוגה של ממלכת ישראל. [יהודה אדרי, נשים בתנ"ך ובאספקלריית חז"ל, קריית גת, דני ספרים, 2009, עמוד 219]

גם במדרש דברים רבה, נאמר: "מהו מן הצורה צר, ושם אמו צרועה, שהלקה את ישראל בצרעת". [דברים רבה, פרשת עקב]

כך גם דורשים רש"י ורבי צדוק הכהן מלובלין, שכתב: "ושם אמו צרועה דענין טומאת צרעת בא ממידת הכעס ושורשו דירבעם".

תרגום השבעים לספר מלכים א', י"א - לא מוסר את שמה. שם נכתב על ירבעם כי היה "אפרתי מן צרדה", בן אישה אלמנה.

בתרגום השבעים לספר מלכים א', י"ב - נמסר כי היה בן אישה זונה: "ויהי איש מהר אפרים עבד לשלמה ושמו ירבעם ושם אמו צרועה זונה, וייתן אותו שלמה לנציב על סבל בית יוסף".

על ירבעם מסופר כי היה משבט אפרים מן הצְרֵדָה (עיר מבוצרת טבעית על צוק).