המשך - הנשים במשפחת יעקב אבינו - בלהה אשתו השלישית של יעקב אבינו

בלהה אשתו השלישית של יעקב אבינו

בִּלְהָה, דמות מקראית, אמם של דן ונפתלי, שפחתה של רחל ואשתו השלישית של יעקב. לעתים מכונה גם פילגש.

משמעות השם בלהה אינה ידועה.

קשר משפחתי

כאשר יעקב התחתן עם רחל, נתן לבן לרחל את בלהה שפחתו כמתנה.

חז"ל מפרשים: בלהה הייתה בתו של לבן שנולדה לשפחתו, ובעצם הייתה אחותה של רחל מצד האב.

השפחה שקיבלה רחל מאביה בעת נישואיה ליעקב (בראשית כ"ט, 29). כאשר הבינה רחל כי היא עקרה, החליטה לתת את בלהה ליעקב - כמנהג הימים ההם ובתקווה שבלהה "תֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם-אָנֹכִי מִמֶּנָּה" (בראשית ל', 3). [כך עשתה שרה בעקבות עקרותה רבת השנים: היא נתנה את הגר שפחתה המצרית לאברהם, בתקווה ש"אולי אבנה ממנה" (בראשית ט"ז, 1-2) ובאותו אופן ועם תקווה דומה נתנה לאה את זלפה שפחתה ליעקב (ל', 9-13).] בלהה ילדה ליעקב שני בנים, ורחל נתנה להם את שמותיהם: דן - "דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן" (ל', 6), ונפתלי - "נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי" (ל', 8). מעמדם של בלהה וילדיה - בדומה לזה של זלפה ובניה - היה נחות, כפי שמעידה בין השאר ההתארגנות של יעקב לקראת פגישתו עם עשו: יעקב חשש שאחיו עשיו מתכוון להתקיפו, ולכן העמיד את השפחות ובניהן בקו הראשון, כשהם חשופים ביותר לפגיעה אפשרית: "וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה" (ל"ג, 2). אי השוויון בין בניהן של נשות יעקב ובין בני השפחות בא לידי ביטוי גם בסיפור יוסף, שהביא את דיבתם הרעה של בני בלהה וזלפה ליעקב (ל"ז, 2). [חשוב לציין כי, ליוסף היה מעמד מועדף לא רק על בני המשפחה, אלא גם על יתר אחיו, בני לאה, כי היה בנה של רחל, האישה האהובה, ולפיכך, גם הבן האהוב על יעקב (בראשית ל"ז, 3). אחרי מות רחל שכב ראובן, בנה הבכור של לאה, עם בלהה,  "פילגש אביו" (ל"ה, 22), ובשל מעשה זה שלל ממנו אביו את מעמד הבכורה והעביר אותו לבני יוסף (דברי הימים א', ה' 1)] עם זאת זכו בני  בלהה לברכת יעקב בצד שאר אחיהם, וזכו להימנות עם שנים עשר שבטי ישראל (ל"ה, 25, מ"ו, 25) ולהיות חלק מעם ישראל.
לפי המדרש, אחרי מות רחל גידלה בלהה את יוסף כאילו הייתה אמו, [מדרש בראשית רבה, פרשה פ"ד] ואף היניקה את בנימין ומילאה את מקומה של רחל כבת זוגו של יעקב: "כל ימים שהייתה רחל קיימת (חיה) - הייתה מיטתו של יעקב אצלה. משמתה - נטל יעקב מיטתו ונתנה אצל בלהה". [מדרש תנחומא, מהדורת בובר, פרשת ויחי] ויש מדרשים המונים את בלהה וזלפה עם אימהות האומה - "שש אמהות". [במדבר רבה, פרשה י"ב: ויש הדורשים, כי שפחותיהן של רחל ולאה היו אף נשות יעקב, שכן נאמר שכל אחת משתי הנשים נתנה את שפחתה ליעקב "לאישה" (בראשית ל', 4, 9) - לאישה ולא לפילגש.]

בלהה שמה של השִׁפחה שנתן לבן לרחל בתו עם נישואיה ליעקב (בראשית כ"ט, 29).

בתקופת עקרוּתָה נתנה רחל את בלהה שפחתה ליעקב, כדי שתלד ילד שייחשב לבנה של רחל (בהתאם לנוהג האימוץ שהיה מקובל במסופוטמיה ומשתקף בחוקי נוזי).
בלהה ילדה ליעקב את דן ואת נפתלי (פרקים ל', 8-1, ל"ה, 25-26). בתורה בלהה מכונה "פילגש יעקב" (פרק ל"ה, 22).

כשראתה רחל שהיא עקרה, נתנה את שפחתה בלהה ליעקב על מנת שתלד לו ילדים, אשר ייחשבו במובן מסוים כילדיה של רחל. נוהג זה היה רווח בעמי המזרח באותה התקופה וכן נהגה שרה בנותנה את הגר אברהם (בראשית ט"ז) מעשה זה של רחל היה חלק מהמאבק בין רחל ללאה על הולדת בנים ליעקב. הילדים שנולדו לבלהה ויעקב הם דן ונפתלי.

ניגוד לאמירה הרווחת אודות ארבע אמהות שהשתרשה בשיר "אחד מי יודע", כאשר התורה מסכמת את מניין השבטים היא מונה את בלהה וזלפה כחלק מהאמהות (בראשית ל"ה, כ"ב-כ"ו), ואף חז"ל מציינים במספר מקורות שיש שש אמהות ומונים את בלהה וזלפה בתוכן (כך לדוגמה במדרש שיר השירים רבה: "שש עגלות צב... ו' כנגד ו' אמהות- שרה רבקה רחל לאה זלפה בלהה", שם, פרשה ו).

נשיאת בלהה

לאחר שנשא יעקב את רחל ולאה, לא ילדה רחל - אהובה - אף ילד, ואילו לאה ילדה ארבעה: ראובן, שמעון, לוי, ויהודה. רחל קנאה בלאה ודרשה מיעקב בנים, ויעקב ענה לה בחריפות: "התחת אלוהים אני, אשר מנע ממך פרי בטן?" רחל הציעה שיישא את שפחתה והיא "תבנה" ממנה.

יעקב קיבל את בקשתה ונשא את בלהה שפחתה. בלהה אכן ילדה לו שני בנים: לאחר לידת הראשון אמרה רחל: "דנני אלוהים וגם שמע בקולי, וייתן לי בן", וקראה את שמו דן, ואחרי לידת השני אמרה: "נפתולי אלוהים נפתלתי עם אחותי – גם יכולתי" וקראה את שמו נפתלי. בעקבות כך נתנה גם לאה את זלפה שפחתה ליעקב, וזו ילדה לו את גד ואשר.

בלהה וראובן

לאחר מות רחל, כאשר יעקב שכן באזור מגדל עדר, הלך ראובן ושכב עם בלהה – לאחר מכן קולל בידי אביו, וכונה "פחז כמים".

במסכת שבת, אומר רבי שמואל בר נחמני: שלא יתכן שהמעשה אכן היה כמתואר בכתוב, אלא "בלבל מצעו של אביו ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה".

הגמרא מבינה כמה הסברים למטרת המעשה, ומשמעות קללתו של יעקב. בקרב הראשונים אנו מוצאים מחלוקת: ישנם המפרשים כפי הפשט שראובן אכן שכב עם בלהה (רד"ק), ויש שמסבירים ש"בלבל יצועי אביו" (רש"י ועוד) – ואף במשמעות הביטוי הזה יש פירושים שונים.

בספר בראשית ל"ה: מסופר כי לאחר מות רחל, ראובן, בכורו של יעקב, שכב עם בלהה: "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל" (בראשית ל"ה, כ"ב).

במסכת שבת, מובאת דעתו של ר' שמואל בר נחמני: כי אין מדובר במשכב ממש אלא "מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה". הוא מסביר שראובן קינא לאמו לאה, כאשר לאחר מות רחל העדיף יעקב את בלהה על פני לאה ולכן החליף את מיטותיהן.

במספר מקומות נוספים בחז"ל (זוהר, פסיקתא רבא, תרגום יונתן) מוצגת בלהה כאשתו של יעקב לאחר מותן של רחל ולאה. כך גם חלומו של יוסף על השמש, הירח והכוכבים המשתחווים לו מפורש כמכוון לבלהה אשר גידלה את יוסף במקום אמו.

מעמדן של בלהה וזלפה

בלהה וזלפה ניתנו לרחל ולאה כשפחות, וככאלה יכולות רחל ולאה לתת אותן ליעקב.

בלהה נקראת במקום אחד "פילגש יעקב" (בראשית ל"ה, כ"ב), ובמקומות אחרים (בראשית ל"ז, ב') נקראות בלהה וזלפה נשי יעקב.

יעקב בוודאי רואה בהן נשים, שכן בניהן לא נחשבים לעבדים אלא לבנים שווים.

במדרש שיר השירים רבה, מוזכר: "שש עגלות צב... כנגד ו' אמהות: שרה, רבקה, רחל, לאה, זלפה, בלהה".

על פי המסורת היהודית, בלהה וזלפה, ביחד עם צפורה אשת משה, יוכבד בת לוי ואלישבע בת עמינדב אשת אהרון קבורות בקבר האמהות בצפון טבריה.