המשך - הנשים במשפחת יצחק אבינו - דבורה מינקת רבקה אמנו

דבורה מינקת רבקה אמנו

דבורה, הייתה מינקת רבקה. בספר בראשית מתוארים תפקידה ומקום קבורתה, שנקרא אלון בכות: "וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית-אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת" (ל"ה, ח'). האירוע התרחש אחרי שבני יעקב המשיכו בדרך משכם לבית-אל, לאחר הזמן המשוער של מלחמות בני יעקב. בבית-אל מתה דבורה, ויעקב ובניו קברו אותה "תחת האלון" ומכנים אותו "אלון בכות".

לפרשה זו יש פרשנויות אחדות העוסקות בדיוקנה של דבורה המינקת. בספר בראשית מוזכר המונח מינקת בהקשר לרבקה בשני מקומות: כאשר עבד אברהם נוסע לארץ כנען ויחד עם רבקה באה מניקתה. ובעת נסיעתו משכם לבית-אל.

רש"י שאל: "מה עניין דבורה בבית יעקב (הרי היא מינקת רבקה)?, לפי שאמרה רבקה ליעקב (כ"ז, מ"ה)'ושלחתי ולקחתיך' משם, שלחה דבורה אצלו לפדן ארם לצאת משם, ומתה בדרך". דהיינו, דבורה הייתה בשליחות רבקה לפדן ארם, כדי לבשר ליעקב שיכול כבר לחזור לבית הוריו בארץ כנען, ובדרכם חזרה מתה.

פרשן המקרא חזקוני תומך בדעתו של רש"י שמדובר באישה אחת: "זאת מינקתה. בנעוריה, והזכירה עכשיו שלא תתמה לכשתגיע לפרשת מיתתה לומר מאין באה".

הרמב"ן סבור כי אולי מדובר בשתי מיניקות. והכתוב מדבר עכשיו ב"מינקת אחרת שנשארה בבית לבן ובתואל, ועתה יביא אותה יעקב עמו לכלכל את שיבתה לכבוד אמו, כי כן דרך הנכבדים להיות להם מיניקות רבות, כי רחוק הוא שתהיה הזקנה השליח שתשלח אמו ליעקב" כדברי רבי משה הדרשן. רבקה מבוגרת, זקוקה לעזרה ויעקב מביא עמו מינקת אחרת. הנוכחית הוא מציין, כנראה "זקנה".

הרב מרדכי אלון מקבל את דעתו של הרמב"ן והוא מניח כי מדובר בשתי נשים, שכן: "אם נעשה לרגע חשבון כרונולוגי, יעקב בן תשעים ותשע. רבקה שולחת את מינקתה לקרוא ליעקב. מן הסתם המינקת הייתה יותר גדולה מרבקה, אם כן לפנינו אישה בגיל לא צעיר - בלשון המעטה - הנשלחת על ידי רבקה לקרוא ליעקב". וזה לא נראה סביר.

הקשר לרבקה

יעקב אבינו עוסק בקבורת דבורה המינקת. במה היא זכתה לכבוד הזה? הפרשנים העלו הצעות שונות:

המדרש רואה בכך מסר של הכרת טובה, שנועד להצביע על מידת החסד של יעקב אבינו. למרות עושרו ומעמדו הרם, עוסק יעקב בקבורתה בעצמו, לא על ידי שליחים ומשרתים, ומתאבל ובוכה עליה: "ויקרא שמו אלון בכות" (ל"ה, ד').

מדרש אחר מייחס את הכבוד שניתן לה, בשל היותה אמהּ של רבקה.

ספר הישר מוסיף שהייתה בתו של עוץ אחיו, בכורה של בתואל. כלומר, יעקב עסק בקבורתה של סבתו, אם אמו (כ"ב, כ'-כ"ג).

תרגום יונתן סבור כי דבורה "פידגוגתא דרבקה", היינו: ה"פדגוגית" - האומנת, המורה והמחנכת של רבקה. ומכאן הכבוד שניתן לה.

הרמב"ן סבור כי למעשה יחד עם דבורה המינקת נקברה גם רבקה. והוא כתב: "והקרוב מה שאמרו רבותינו שירמוז למיתת רבקה, ולכן קרא שם המקום ההוא אלון בכות, כי אין בכי ואנקה על המינקת הזקנה שיקרא שם המקום עליו. אבל יעקב בכה והתאבל על אמו הצדקת אשר אהבתהו, ושלחה אותו שם ולא זכתה לראותו בשובו, ולכן נגלה אליו האלוהים וברך אותו לנחמו כאשר עשה ליצחק אביו אחרי מות אברהם".

הרמב"ן מונה שתי סיבות לדעתו: בן בוכה על אמו ולא על מינקת. יעקב זוכה לברכה, כשם שזכה לברכה ולעידוד אחרי מות אביו. בראשית כ"ז, מ"ו: "וַתֹּאמֶר רִבְקָה, אֶל-יִצְחָק, קַצְתִּי בְחַיַּי, מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת; אִם-לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת-חֵת כָּאֵלֶּה, מִבְּנוֹת הָאָרֶץ--לָמָּה לִּי, חַיִּים". קוף זעירא במילה קצתי להורות על כך כשימלאו ליעקב ק' שנים, כבר לא תהיה בחיים, כי אות קוף רגליה יורדות מוות.

הקשר לדבורה הנביאה

הפרשנים מנסים למצוא קשר בין דבורה הנביאה לבין "דבורה המינקת": שתיהן היו מסביבה דומה וכן יש להן קשר עם הביטוי "מתחת" לעץ מסוים.

בעלי התוספות קושרים בין שתיהן על דרך הדרש וההיקש - אלון "דבורה המינקת" מקביל לעץ התומר שתחתיו ישבה דבורה אחרת, דבורה הנביאה, בעת ששפטה את ישראל. מכאן הם למדים כי מי שיושב בעמדה מכובדת, כמו השופט צריך לשאת עיניו לא רק אל העשירים ושועי העולם, אלא שיהיה להם גם מבט של "מינקת", אשר מכוון לאנשים הפשוטים שעשו את שלהם ביושר ובאמונה. גם הם זכאים לשימת לב, ולכבוד הראוי להם.

מקום קבורתה

רש"י מסביר היכן היה מקום קבורתה: "מתחת לבית-אל - העיר יושבת בהר ונקברה ברגלי ההר: תחת האלון - בשפולי מישרא, שהיה מישור מלמעלה בשיפוע ההר והקבורה מלמטה, ומישור של בית-אל היו קורין לו אלון."

זאב ח. ארליך (ז'אבו) ניסה למצוא מקום בתנ"ך המזכיר את "אלון בכות" - דהיינו סוג של בכי ליד "בית-אל".

בספר שופטים אנו מוצאים: "וַיַּעַל מַלְאַךְ-ה' מִן-הַגִּלְגָּל אֶל-הַבֹּכִים וַיֹּאמֶר: אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם" (ב', ב').

בנוסח תרגום השבעים נוספה הפיסקה "אל בית-אל".

אזכור נוסף לבכי בבית-אל יש גם בסוף ספר שופטים: "וַיַּעֲלוּ כָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל-הָעָם וַיָּבֹאוּ בֵית-אֵל וַיִּבְכּוּ..." (כ, כ"ו).

זאב ח. ארליך (ז'אבו) מצטט מספר היובלות המובא בדעת מקרא מאת יהודה קיל. מסופר על יעקב אבינו המגיע לבית-אל. הוא מזמין את אביו ואימו אליו. אביו מברך את בניו וחוזר לביתו ואז "ותלך רבקה עם בנה יעקב ודבורה מניקתה עימה ויבואו בית-אל".

בכ"ז בתשרי בלילה מתו רבקה אמנו ודבורה מינקתה ויקברו אותם בתוך העיר תחת האלון ויקראו שם המקום ההוא "נחל דבורה". ארליך איתר מקום אפשרי ל"אלון בכות" במערב לכביש עפרה של היום. בדרך העולה מגבעת אסף דרומה לפסגות נמצא מבנה המסומן במפות כקבר שייח'. פסגת ההר היא מישורית ויכולה להתאים לכתוב "מישרא/מישור". במקום קיים מבנה קטן, מספר עצי אלון. אין במקום שרידים המאפשרים איתור המקום.