הָאִשָּׁה הַשּׁוּנַמִּית סיפור מקראי המופיע בספר מלכים ב', מספר על אישה
חשוכת בנים שזכתה לבן בברכת אלישע הנביא, ועל מותו של הבן והחייאתו בידי אלישע.
עפ"י ילקוט השמעוני [מלכים ב', רמז,
רכח]: היה עדו הנביא בנה של אבישג האישה השונמית: "אלישע בן שפט... הלך לשונם
וקבלתו שם אישה גדולה בכבוד גדול, אחותה של אבישג השונמית, אמו של עדו הנביא",
היא אמו של עדו הנביא ואחותה של אבישג השונמית שארחה את אלישע בביתה ועשתה לו
עליית גג - והתברכה ב-בן שמת וחזר לחיים.
הסיפור המקראי
סיפור האישה השונמית מופיע בספר מלכים ב' (ד',
ח'-ל"ז) והוא חלק ממחזור סיפורי אלישע, העוסקים בנסים שחולל הנביא לאנשים
שונים שעמם בא במגע. בפרק ח' (א'-ו') מופיע קטע נוסף המהווה מעין אפילוג לסיפור
גופו, ונחשב בדרך כלל לחטיבה נפרדת.
לידת הבן
הסיפור פותח בדיווח על אלישע הנביא שנהג
לחלוף לפרקים בשונם ולסעוד אצל "אישה גדולה" שהתגוררה במקום. לימים
הקצתה האישה חדר מיוחד בבית שנועד לארח את הנביא: "וַתֹּאמֶר אֶל אִישָׁהּ: הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים
קָדוֹשׁ הוּא עוֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד. נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה
וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה, וְהָיָה בְּבֹאוֹ
אֵלֵינוּ יָסוּר שָׁמָּה" [מלכים ב', ד', ט'-י'].
אלישע ביקש לגמול לאישה
על הכנסת האורחים הנדיבה, והציע לנצל לטובתה את קשריו עם השלטונות.
האישה סירבה להצעתו
במלים: "בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת" [שם, י"ג], והותירה את
אלישע תוהה כיצד יוכל בכל זאת לגמול לה. הפתרון הגיע מכיוונו של גיחזי, משרתו של אלישע, שהסב את תשומת לבו לעובדה שהאישה
חשוכת בנים. בתגובה פנה הנביא אל האישה והכריז: "לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אתי (אַתְּ) חֹבֶקֶת בֵּן" [שם,
ט"ז]. תגובתה של האישה הייתה הבעת פקפוק וסירוב: "אַל אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים אַל תְּכַזֵּב
בְּשִׁפְחָתֶךָ" [שם]. אעפ"כ, נבואת אלישע התקיימה וכעבור שנה
ילדה האישה בן.
מות הבן והקמתו לתחייה
עברו מספר שנים, ובאחד הימים יצא בנה של
השונמית לעבודה בשדה עם אביו, כשלפתע חש ברע. אביו שלח אותו הביתה, ושם מת הנער על
ברכי אמו. תגובתה של האם הייתה זריזה ונחושה. תוך שליטה ברגשותיה, היא חבשה את
אתונה ויצאה אל הר הכרמל, לבקש מאלישע על נפש הנער. את בעלה, שתהה על מעשיה, פטרה
בתגובה סתמית: "שלום". באותו אופן השיבה לגיחזי, שבא לקראתה לדרוש
בשלומה כשהתקרבה למקום שהותו של אלישע. כשהגיעה למקום נפלה לפני הנביא והחזיקה
ברגליו. גיחזי ביקש להרחיקה מפאת כבודו של אלישע, אך הנביא עיכב בעדו והודה כי אין
הוא יודע מה מטריד את האישה: "הַרְפֵּה לָהּ
כִּי נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ, וַיהוָה הֶעְלִים מִמֶּנִּי, וְלֹא הִגִּיד לִי"
[שם, כ"ז]. האישה רמזה לאלישע על מצבו של בנה וגלגלה את האחריות לכך לפתחו של
אלישע, באומרה: "הֲשָׁאַלְתִּי בֵן מֵאֵת
אֲדֹנִי? הֲלֹא אָמַרְתִּי לֹא תַשְׁלֶה אֹתִי" [שם, כ"ח].
משהבין את חומרת המצב, הורה אלישע לגיחזי לקחת את משענתו שלו, לצאת בבהילות לעבר
ביתה של האישה ולנסות לרפא את הנער באמצעות המשענת. האישה עמדה על כך שאלישע עצמו
יתלווה אליה, ואכן הדבר נדרש, כי ניסיון הריפוי של גיחזי לא צלח. אלישע חזר אל
שונם והחיה את הנער: "וַיָּבֹא וַיִּסְגֹּר
הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם, וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה. וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל
הַיֶּלֶד, וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו וְכַפָּיו עַל כַּפָּו
וַיִּגְהַר עָלָיו, וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד. וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת
אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה וַיַּעַל וַיִּגְהַר עָלָיו, וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד
שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו. וַיִּקְרָא אֶל גֵּיחֲזִי
וַיֹּאמֶר; קְרָא אֶל הַשֻּׁנַמִּית הַזֹּאת. וַיִּקְרָאֶהָ, וַתָּבֹא אֵלָיו,
וַיֹּאמֶר; שְׂאִי בְנֵךְ." [מלכים ב', ד', ל"ג-ל"ו]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה