יום שישי, 10 ביוני 2016

המשך הנשים במשפחת דוד המלך - אבישג השונמית משונם המשרתת האישית של דוד המלך




אבישג השונמית, כפי ששמה מעיד עליה, הייתה משונם בגבול נחלת יששכר [יהושע י"ח,י"ט]. היא נבחרה בעצת עבדיו של דוד, להיות לו לסוכנת לעת זקנתו, שתחמם את גופו ותשרתהו. לאחר מותו של דוד ביקש אדוניהו בן חגית את אבישג לו לאישה מאת שלמה ע"י אימו בת-שבע. דרישה זו הרגיזה את שלמה שראה בה סימן לחיזוק זכותו של אדוניהו על המלוכה ושלח מיד להמיתו [מלכים ב', י"ג, כ"ה].

השם אבישג יחידאי במקרא, ואין יודעים בבירור את מקורו או פירושו; לא מוכר היסוד השני שבו - שג. אלא אם הכוונה לשגגה (אך הסבר כזה הוא בספק), או לשורש שגא, שמשמעו גדל, צמח, כלומר: אבי הוא גדול ורם.

יש משערים שבתיאור דמות יופייה של השולמית בשיר השירים שוקעו תווים לקוחים מדמותה של אבישג השונמית (השולמית?) [דעת מקרא, מלכים א', ב', ג', הערה 15: בראשית י"ב, י"ט].

האישה הגדולה משונם, שנתנה קורת גג לאלישע ונערו, ובשל כך זכתה לחבוק בן, שהחיה מאוחר יותר אלישע, הייתה אחותה של אבישג "מלמד שהייתה צדקת כמו האמהות" [בעל הטורים]. "ושם אשה גדולה וחשובה", בפרקי דרבי אליעזר פרק ל"ג: אחותה של אבישג השונמית הייתה [רש"י, מלכים ב', ד', ח'] לצד הנשים שנישאו לדוד, קשר המלך קשרים עם כמה וכמה פילגשים, שאת שמן המקרא לא מציין. מול הנשים, יוצאת מן הכלל היא אבישג השונמית. אף שאין היא נמנית בכל מסגרת שהיא, לא כאחת מנשותיו של המלך ולא כאחת מפילגשיו, דווקא בעניין תפקידה כאישה בימי מלכותו האחרונים בחר המקרא להרחיב במעט.

בימי זקנתו סבל המלך מקור בכל חלקי גופו. דבר לא סייע לו, ואנשיו החליטו לצרף למיטתו אישה שתחמם אותו בגופה: "יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי לוֹ סֹכֶנֶת; וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ" [מלכים א', א', ב']. הנערה המבוקשת נדרשה להיות יפה, וכך נבחרה אבישג: "וַיִּמְצְאוּ, אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ. וְהַנַּעֲרָה, יָפָה עַד מְאֹד" [מלכים א', א', ג'-ד'].
אבישג שימשה כסוכנת-מטפלת, ובשעת הצורך הצטרפה למיטתו. עם זאת, מדגיש המקרא, היחסים ביניהם היו נטולי היבט מיני: "וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ" [מלכים א', א',ד'].

תכונותיה של אבישג
אבישג הייתה יפה מאוד, "כל הרואה אותה מתחמם מחמת יופייה". [ר"י קרא, דעת מקרא שם, שם] אבישג עלתה ביופייה על כל שאר הנערות שמצאו השלוחים. "והנערה יפה עד מאד" מעין הכתוב "היפה בנשים", [שיר השירים א', ח', ועוד] ובציון יופייה המופלג [דעת מקרא מלכים א', א', ד']  רמז לניסיון המופלג שעמד בו דוד ["וצריך לומר שעדיין לא היה מתקן החטא (חטא בת-שבע), לפי שהתשובה הנכונה צריכה להיות באותו מקום ובאותו מעשה"; הרב יהונתן אייבשיץ, אהבת יהונתן, עמוד 10, דעת מקרא, מלכים א', א, ב' הערה 16].
"אמר רבי חנינא בר פפא: עדיין לא הגיעה לחצי יופייה של שרה", [סנהדרין ל"ט, ע"א]. כמו כן הייתה בה תמימות: "יסכן. לשון תמימות כמו 'ותהי למלך סוכנת'..." [רש"י, בבא בתרא קמה, ע"ב].

בחירת אבישג
שלוחים מיוחדים יצאו מטעם בית המלך לבקש "נערה יפה בכל גבול ישראל". הרופאים יעצו לחפש נערה בתולה ואילו השלוחים חיפשו דווקא "נערה יפה" ["אין זה מצד המוסר והצניעות להטעים את דבר בתוליה", דעת מקרא, שם, ג']. ואם כי משל דוד על ממלכה רבה שישבו בתחומיה עמים רבים חיפשו השלוחים בת ישראל דווקא "בכל גבול ישראל" ["וימצאו את אבישג השונמית"]. אבישג הובאה אל המלך "ככלה הבאה אל המלך" [דעת מקרא, שם, ב', ג'] לא המלך הוא שבחר באבישג, ולבסוף גם לא ידעה.
במסכת מגילה [י"ב, ע"ב] מסופר, שלמעשה לא ממש חיפשו "בכל גבול ישראל" נערות, אלא אנשי ישראל הביאו מעצמם את בנותיהם לדוד, כי חפצו שאחת מבנותיהם תהייה בבית המלך ["אמר רב נחמן אמר רבי: "כל ערום יעשה בדעת" - זה דוד, דכתיב "נערה". מאן דהוי ליה ברתא אייתי בהדיה. "ואוויל יפרוש איוולת" - זה אחשוורוש, דכתיב "ויפקד המלך פקידים וכו'. מאן דהוי ליה ברתא מטמרא מיניה" (דוד שביקש נערה אחת, זכה שכל אב הביא אליו את בתו, בעוד שאחשוורוש שאסף כל נערה לארמונו, גרם לאבות להחביא את בנותיהם ממנו)].
"ותהי לו סוכנת. ר"ל (רוצה לומר) שומרת האוצרות, וזה יהיה סבה שתוכל לבוא לשכב בחיקו ואיש לא ירגיש... הנה הערימו ושמו אותה סוכנת, כי בזה יעלם עניין היכנסה שם, על מה ועל מה היה, כי יחשבו הרואים שהיא נכנסת לעיין בדבר המנוי אשר שם אותה המלך עליו" [רלב"ג, מלכים א', ב', מ"ו].
בכל מקרה, אבישג עומדת לפני המלך לשרתו "והמלך לא ידעה".
מעמדה של אבישג נשאר למעשה מעורפל, היא "סכנת" למלך, וזו מילה יחידאית במקרא, ולפי הסברות המרובות של המילה "סוכנת" עפ"י המפרשים השונים, לא ברור בדיוק מה היה תפקידה. היא נשארה דמות שולית, והבחירה לא הפכה אותה למלכה [הרב יגאל אריאל, מקדש מלך, חיספין, תשנ"ד, עמוד 21, הערה 21].

בתלמוד
רלב"ג סובר שהייתה לאבישג ולדוד בושה בזה שהיא נכנסת לשכב בחיקו..." [רלב"ג, מלכים א', ב', מ"ו: "והיה בזה מן הבשת לה ולו, כי יודע שהיא נכנסת לשכב בחיקו..."].
אבישג, לפי המקור במסכת סנהדרין [כ"ב, ע"א] מדברת בקרבה יתירה אל המלך, ובהחלט ביקשה להינשא לו ולהיות לאשת המלך.
הגמרא במסכת סנהדרין [דף כ"ב, ע"א] מספרת שאבישג ביקשה מדוד שיתחתן אתה, אך דוד סירב משום שכבר היו לו 18 נשים. אבישג התלוננה שזהו רק תירוץ בטענה שדוד כבר זקן ולא מסוגל להיות עם אישה. בתגובה, דוד קרא לבת-שבע ובא עליה 13 ביאות.
בתלמוד הבבלי, במסכת סנהדרין [דף כ"ב, ע"א] יש דיון האם היה מותר לדוד לקחת את אבישג לאישה.

אדוניהו ואבישג
"היה זה נוהג מקובל בקרב העמים במזרח הקדמון והוא נמשך עד לימי הביניים, כי מלך חדש הוא הזכאי באופן חוקי לשאת לאישה את אשת המלך הקודם, ויש בכך סמל להמשכיות המלכות ולזכייתו החוקית בה. שלמה הבין כי אדוניהו מנסה למצוא לעצמו זכות חוקית בעיני העם כולו, לטעון שוב לכס המלוכה..." [א' גרוסמן, ימי זקנתו של דוד וצוואתו, האגף לתכניות לימודים במשרד החינוך, פרויקט דעת, מרכז לימודי יהדות ורוח].
ההבנה הרווחת היא שאדוניהו מרד כי רצה למלוך. את בקשתו משלמה שייתן לו את אבישג לאישה, מפרשים כאמצעי לחיזוק שאיפתו למלוכה. מה שלא הבינה בת-שבע הבין שלמה, שלמה ראה בבקשה זו אמצעי נוסף לרצון אדוניהו את המלכות.
אדוניהו השתמש בדימוי המלכותי של אבישג ורצה להימלך באמצעותה. ואולי יופייה המופלג של אבישג לקח את לבו של אדוניהו, אבל למעשה, ביקש אדוניהו ע"י נישואיו לאבישג, לערער על מלכות שלמה ולזכות במלוכה. למעשה, רק לשלמה המלך הייתה מותרת ולא לאדוניהו, שהרי כתב הרמב"ם [הלכות מלכים ב', א']: "... אין רוכבין על סוסו ואין משתמשין בשרביטו, ולא בכתרו, ולא באחד מכל כלי תשמישיו. וכשהוא מת - כולם (כלי תשמישיו) נשרפין לפניו. וכן לא ישתמש בעבדיו ובשפחותיו ושמשיו אלא מלך אחר.
אדוניהו ביקש לו את אבישג בתואנה, [רד"ק, למלכים א', ב', כ"ב] כי "משישתמש בשרביטו של מלך הוא תחילת השררה" [רש"י, למלכים א', ב', כ"ב].

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה