חַגִּית הייתה אחת מנשותיו של דוד המלך ואם בנו הרביעי,
אדוניה.
מכיוון שלא נתפרש מקום מוצאה אפשר שהייתה
חברונית.
משמעות השם חגית: ילד שנולד ביום חג ומועד
[1.1.1.0ספר דברי הימים א', מפורש בידי יהודה קיל, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים
תשמ"ו 1986, פרק ג', פסוק ב', עמוד ע"א].
השם נגזר מן השורש חגג והוא צורת נקבה של
השמות חַגִּי וחַגַּי [ספר שמואל, מפורש
ע"י א.ש. הרטום, הוצאת יבנה ת"א, שמואל ב', פרק ג', פסוק ד'].
חגית נזכרת במקרא חמש פעמים:
פעם אחת בספר שמואל [שמואל ב', פרק ג',
פסוק ד']
שלוש פעמים בספר מלכים [מלכים א', פרק א',
פסוק ה', פסוק י"א; פרק ב', פסוק י"ג]
פעם אחת בספר דברי הימים [דברי הימים א',
פרק ג', פסוק ב']
בכל הפעמים חגית נזכרת כאמו של אדוניה,
שנולד בחברון בזמן שדוד נלחם בבית שאול: "וַתְּהִי
הַמִּלְחָמָה אֲרֻכָּה בֵּין בֵּית שָׁאוּל וּבֵין בֵּית דָּוִד וְדָוִד הֹלֵךְ
וְחָזֵק וּבֵית שָׁאוּל הֹלְכִים וְדַלִּים. וַיִּוָּלְדוּ לְדָוִד בָּנִים
בְּחֶבְרוֹן... וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה... וְהָרְבִיעִי
אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית... אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְדָוִד בְּחֶבְרוֹן"
[שמואל ב', פרק ג', פסוקים א'-ה'].
ברשימת הבנים של דוד, בספר מלכים וגם בדברי
הימים, מיוחס אדוניה לחגית כמו אבשלום לאמו, במילה "בן" ולא בלמ"ד
הקניין כפי שיוחסו שני הבנים הראשונים, וזאת לשם גיוון [1.1.1.0ספר דברי הימים א',
מפורש בידי יהודה קיל, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשמ"ו 1986, פרק ג', פסוק
ב', עמוד ע"א].
אדוניה מכונה אמנם "בֶן חַגִּית", אולם לא ניתן רמז לכך שאמו
הייתה מעורבת בניסיונו להשיג את המלוכה או בניסיונו הפוליטי, ככל הנראה, לקבל את
אבישג משלמה [חגית, באנציקלופדיה הקתולית].
נראה כי חגית נישאה לדוד לאחר עלייתו
למלוכה ביהודה [חגית, באנציקלופדיה היהודית (באנגלית)]. עוד בחיי אביו, ניסה
אדוניה לרשת את המלוכה: "וַאֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אֲנִי
אֶמְלֹךְ... וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ
וְגַם הוּא טוֹב תֹּאַר מְאֹד וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם... וַיֹּאמֶר
נָתָן אֶל בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה לֵאמֹר הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ כִּי מָלַךְ
אֲדֹנִיָּהוּ בֶן חַגִּית וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע" [מלכים א', פרק א', פסוקים ה'-י"א].
לפי חז"ל [תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא,
דף ק"ט, ע"ב], הביטוי "ואותו ילדה אחרי אבשלום" תפקידו להצביע
על כך ששני בנים אלה של דוד הם מאותו הסוג ושמעשיהם היו זהים, כפי שהודגם בהיותם
טוענים לכתר [אדוניה, באנציקלופדיה היהודית (באנגלית)].
אבשלום היה מודל לחיקוי לחגית אם אדוניה,
והיא חינכה אותו שיתנהג בדיוק כמותו. על כן אין פלא בזאת שרצה למלוך, בדיוק כמו
אחיו שנולד לפניו - אבשלום: "והרצון בזה שאמו גידלה אותו אחרי אבשלום, והתנהג
במנהגיו ובמידותיו, ולזה אמר: 'וגם הוא טוב תואר מאוד' כמו אבשלום, שהיה יפה תואר
מאוד, כמו שזכר במה שקדם הנה כמו שחשב אבשלום שימלוך אחר דוד, מפני רוב יופיו, כמו
שחשב אדוניה" [רלב"ג, מלכים א', פרק א', פסוק ו'].
אדוניה היה יפה תואר. אביו מעולם לא גער בו
על מעשיו, גם כשעשה מעשים רעים, ועל כן, ניסה לקחת את המלוכה גם כשידע שהיא אינה
מגיעה לו. איננו שומעים התייחסות של חגית למעלליו של בנה, לא לפני מרידתו באביו
ולא אחריו.
רד"ק, מלכים א', פרק א', פסוק ו':
"ולא הכעיסו כשהיה עושה שום דבר רע, לא היה מכלימו ומייסרו, לאמר 'מדוע ככה
עשית', לפיכך יצא לדרך רעה ולמרוד באביו, כי יודע היה אדוניה כי דוד אמר להמליך
שלמה, אף על פי שלא הודיע דוד המלוכה עדיין, אבל חשב בלבו: אבי אוהב אותי ולא גער
בי מימי, אכנס בדבר המלוכה בימיו, ואם לא ירע לו, ידעתי שאני אמלוך".
אדוניה מרד באביו דוד ונהרג במצוות דוד
אביו ע"י שלמה אחיו.
לאחר מות דוד, בזמן ששלמה אחיו ישב על כס
המלוכה, ביקש אדוניה לשאת את אבישג השונמית, הנערה המשרתת של אביו: "וַיָּבֹא אֲדֹנִיָּהוּ בֶן חַגִּית אֶל בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה... וַיֹּאמֶר אַתְּ יָדַעַתְּ
כִּי לִי הָיְתָה הַמְּלוּכָה וְעָלַי שָׂמוּ כָל יִשְׂרָאֵל פְּנֵיהֶם לִמְלֹךְ
וַתִּסֹּב הַמְּלוּכָה וַתְּהִי לְאָחִי כִּי מֵיְהוָה הָיְתָה לּוֹ. וְעַתָּה
שְׁאֵלָה אַחַת אָנֹכִי שֹׁאֵל מֵאִתָּךְ... אִמְרִי נָא לִשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ
כִּי לֹא יָשִׁיב אֶת פָּנָיִךְ וְיִתֶּן לִי אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית
לְאִשָּׁה. ...וַתָּבֹא בַת שֶׁבַע אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְדַבֶּר לוֹ עַל
אֲדֹנִיָּהוּ ... וַתֹּאמֶר יֻתַּן אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ
אָחִיךָ לְאִשָּׁה. וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיֹּאמֶר לְאִמּוֹ וְלָמָה אַתְּ
שֹׁאֶלֶת אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ וְשַׁאֲלִי לוֹ אֶת
הַמְּלוּכָה" [מלכים א', פרק ב', פסוקים
י"ג-כ"ב].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה