דְּבוֹרָה הַנְּבִיאָה היא דמות מקראית, מהמנהיגים המושיעים שקמו
לישראל בתקופת השופטים ומי ששפטה את הארץ ביחד עם ברק בן אבינעם. השופטת הרביעית,
במשך 40 שנה.
דבורה הייתה נביאה שופטת שעמדה לישראל אחרי
מות אהוד בן גרא ושמגר בן ענת, בשנת ב"א תרל"ו (1124 לפנה"ס). שפטה
את ישראל בימי שיעבודם של שבטי ישראל ליבין מלך כנען שישב בחצור.
בספר שופטים מסופר: "ודבורה אישה
נביאה אשת לפידות... היא שפטה את ישראל בעת ההיא" (שופטים ד, ד). אשת חיל
שהייתה נביאה וגם שופטת, בניגוד לשאר הנביאים היא לא הסתובבה בין השבטים בארץ, בני
ישראל היו באים אליה למשפט.
"אשת לפידות" - המדרש מספר
בילקוט שמעוני: כי בעלה היה עם הארץ, אמרה לו דבורה: "בוא ואעשה לך פתילות
ולך לבית המקדש שבשילה, אז יהיה חלקך בין הכשרים שבהם ותבוא לחיי העולם הבא";
והיא עושה פתילות והוא מוליך לבית המקדש.
היא הייתה אשת לפידות, ולדעת חז"ל
נקראת "אשת לפידות", כי הייתה עושה פתילות למקדש (מגילה י"ד).
ג' שמות נקרא: ברק (בן אבינועם), מיכאל
ולפידות.
ברק - על שם שפניו דומות לברק.
מיכאל - על שם שהוא מסמיך עצמו, או על שם
המלאך מיכאל.
לפידות - על שם אשתו שעושה פתילות עבות כדי
שיהא אורן מרובה.
והקדוש ברוך הוא בוחן לבבות וכליות, אמר
לה: "דבורה - את נתכוונת להרבות אורי אף אני ארבה אורך ביהודה וירושלים כנגד י"ב
השבטים".
"תחת התומר" - מטעמי צניעות אסור
לאישה להתייחד עם גבר זר בבית, ולכן דבורה ישבה בחוץ בצילו של דקל, שם קיבלה את
הבאים אליה, והייתה מלמדת תורה לרבים.
בשבתה למשפט, היה תחת תומר דבורה, בין הרמה
ובין בית-אל בהר אפרים (שופטים ד', ד'-ה'), ועוררה את ברק בן אבינעם לצאת למלחמה
נגד סיסרא, שר צבא יבין מלך כנען, אשר לחץ את ישראל מאוד. ברק פחד ללכת למלחמה בלי
דבורה. היא הזהירה כי לא תהיה תפארתו בדרך זו, כי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא.
לדבורה הייתה סמכות דתית, פולחנית ומשפטית.
היא דנה בענייני ריבות, הגידה את דבר אלוהים ואף גילתה עתידות, כמו שמואל ואנשי
האלוהים הקדומים.
בתפקידה כשופטת מושיעה היא מינתה את ברק בן
אבינעם כמצביא הצבא הישראלי, ועמדה לצידו לפי בקשתו. ברק הזעיק את שבטי הצפון:
נפתלי, זבולון ויששכר. ואת שבטי המרכז: אפרים, מנשה ובנימין. התאגדות רחבה כזאת של
מספר שבטים הייתה נדירה בתקופת השופטים.
סיפור המלחמה מתואר בשופטים פרק ד' וחוזר
בשירת הניצחון של דבורה בשופטים פרק ה', בעקבות המלחמה וניצחונם על סיסרא, מפקד
הצבא הכנעני, השתלטו שבטי ישראל על כל צפון הארץ.
ברק בן אבינעם אסף את חיל זבולון ונפתלי
להר תבור, וסיסרא אסף את חילו עם 900 רכב ברזל לנחל קישון. ודבורה אמרה לברק:
"קום כי זה היום אשר נתן ה' את סיסרא בידך". סיסרא ואנשיו נפלו לפני
ברק, וסיסרא נס ברגליו ובא אל בית יעל אשר הרגתו (שופטים ד').
דבורה השתתפה במלחמה נגד הכנענים עד
לניצחון עליהם.
באותה תקופה שלטו כנענים בארץ והם השליטו
פחד וטרור בכל מקום. מבחינה מוראלית היו היהודים במצב מאוד קשה, הם פחדו לנוע
בדרכים, כל הערים הוקפו בחומות, הייאוש והפחד דחפו אנשים לחפש להם מפלט והגנה
בעבודה זרה, אולי משם תבוא הישועה.
דבורה הנביאה הבינה כי יש לעשות מעשה ולצאת
למלחמה, היא קראה לברק בן אבינועם לגייס מתנדבים רבים ולצאת למלחמה על סיסרא שר
צבא הכנענים. היא מבטיחה לו ניצחון ושהקב"ה ייתן את סיסרא בידו. אבל לא הוא
יהיה זה שיהרוג את סיסרא, אלא, יעל אשת חבר הקיני. בהתאם לנבואתה ברק בן אבינועם
אוסף את המתנדבים מהשבטים זבולון ונפתלי, ומתנה את היציאה למלחמה בהשתתפותה שלה.
ברק שהיה איש ירא אלוהים, הוא ידע שנבואת דבורה תתקיים והוא ינצח את צבאו של
סיסרא. אבל לא רצה שהניצחון ייזקף לזכותו, אלא למי שבאמת גרם שבני ישראל ינצחו,
הקב"ה.
כשבני ישראל יראו וישמעו את דבורה שליחת ה'
ונושאת דברו, הם יאמינו שהוא זה שגרם לנס. לאחר שדבורה מביעה את הסכמתה, ברק יוצא
למלחמה ונוחל ניצחון גדול על צבאו של סיסרא. מפלתם של הכנענים מתרחשת בנחל קישון,
סיסרא שברח מאזור הקרבות הגיעה לאוהלה של יעל אשת חבר הקיני (מצאצאי יתרו) ושם
מוצא את מותו בידה; הכול בהתאם לדבר השם שנמסר ע"י דבורה.
מפלת סיסרא בנחל קישון נזכרת גם בספר
תהילים פרק פ"ג, פסוק י': "כסיסרא כיבין, בנחל קישון".
שירת דבורה
המלחמה בין ברק בן אבינעם לסיסרא מתוארת
מזווית אישית בשירת דבורה. זו מעין שירת ניצחון ויש בה הרבה סגידה לגבורת האשה.
קטע המהלל את גבורת יעל שהרגה את סיסרא, וכן ביקורת על השבטים שלא השתתפו במלחמה.
שירת דבורה מהללת את הניצחון על הכנענים,
את נפלאות השם - כיצד מסר את הניצחון ביד בני ישראל יראי שמיים (ברק בן אבינועם),
ואת גבורתה של יעל. השירה כוללת בתוכה דברי תוכחה קשים לשאר שבטי ישראל שלא באו
לקחת חלק במלחמה נגד הכנענים, רק השבטים זבולון ונפתלי השתתפו במלחמה. בנוסף,
כמוסות בשירה נבואות לגבי העתיד לבוא; דבורה ניצבת במרכז, על במה, כאשר כל הדמויות
מקיפות אותה ופונות אליה, המדרגות מובילות אליה, והאור נופל עליה ועל הקיר
שמאחוריה. ידה של דבורה מופנית מעלה, כלפי האל, שהרי במהלך השיר היא משבחת אותו
ואת עזרתו לעמו. ההתרגשות ניכרת בפניה, וכן בהנחת ידה האחת על החזה, המסמל את
רגשותיה ואת ההתכוונות שלה בפנייה אל האל, ואת כנותה.
שירת דבורה מופיעה בספר שופטים פרק ה',
ומורכבת מ-31 פסוקים. את שירת דבורה קוראים בבתי הכנסת כהפטרה של פרשת בשלח בה
קוראים את שירת הים.
תחילתו של השיר הוא בתיאור עוזו של ה'
אלוהי ישראל, לאחר מכן תיאור המצב הבעייתי שקדם לה, הלל לשבטים שיצאו למלחמה, גערה
לשבטים שהתחמקו ממנה, ואף קללה לתושבי מקומות שלא הצטרפו, ובהנגדה אליהם תיאור
מפורט של יעל אשת חבר הקיני שבניגוד למשתמטים התנדבה וסיכנה את עצמה. השירה עמוסה
ברוח של התנדבות ואהבה, לעומת הרשעות ולקיחת השלל של סיסרא.
בסיום מתואר מצב האויבים בעורף, אם סיסרא
המצפה לשוב בנה והשקט שהשתרר בעקבות הניצחון במלחמה.
בדומה לשירת הים, המנהיג מודה בשירתו לה'
לאחר שהתרחשה לעמו הצלה גדולה. ניתן לראות הקבלה בכמה עניינים בין השירות הללו.
כמו הפתיח "אז ישיר משה ובני ישראל", ובשירת דבורה "ותשר דבורה
וברק בן אבינעם", וכמו ההודאה, בשירת הים "אשירה לה' כי גאה גָּאָה", ובשירת דבורה "אנוכי, לה' אנוכי אשירה, אזמר, לה' אלוהי
ישראל".
כמו שירת הים גם שירת דבורה מסודרת בצורת
"אריח על גבי לבנה".
שירת דבורה על תשועת ישראל ומפלת סיסרא
נחשבת בין השירות היפות שבתנ"ך (שופטים ה').
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה