צִפֹּרָה, היא
דמות מקראית, בתו של יתרו כהן מדין ואשתו של משה רבנו.
צפורה ילדה למשה שני בנים: גרשום ואליעזר.
פגישת משה וצפורה
צפורה מוזכרת בשמה מספר פעמים בספר שמות
פרק ב', פסוקים י"ח-כ"ב:
"ותבואנה, אל רעואל אביהן; ויאמר, מדוע מיהרתן בוא היום.
ותאמרנה איש מצרי, הצילנו מיד הרועים; וגם דלֹה, דלָה לנו, וישק את הצאן. ויאמר אל בנותיו, וְאַיּוֹ; למה זה עזבתן את האיש, קראן לו ויאכל לחם. ויואל משה, לשבת את האיש; וייתן את צִפֹּרָה בתו, למשה.
ותלד בן, ויקרא את שמו גֵּרְשֹׁם: כי אמר- גר הייתי, בארץ נוכרייה"; יתרו משיא את בתו צפורה למשה, לאחר שמשה
הציל אותה ואת אחיותיה מיד הרועים המדיינים שהציקו להן.
מילת אליעזר
כאשר משה הולך בציווי ה' להראות אותות
ומופתים לפני פרעה כדי שיוציא את עם ישראל ממצרים, בא מלאך בכוונה להרוג אותו. ספר
שמות פרק ד', פסוקים כ"ד-כ"ו:
"ויהי בדרך, במלון; ויפגשהו יהוה, ויבקש המיתו. ותיקח ציפורה צור (אבן
חדה), ותכרות את עורלת בנה, וַתַּגַּע, לרגליו (וזרקה את
העורלה והדם לרגלי משה); ותאמר, כי חתן דמים (בעלי תמורת דם זה, שעל ידו הצלתיך)
אתה לי. וַיִּרֶף (והסתלקה מחלת משה, בזכות מצוות ברית המילה),
ממנו; אז, אמרה, חתן דמים, לַמּוּלֹת (בזכות המילה)"; כאשר משה היה בדרך, לעת
לילה במקום לינתו (מלון הוא מקום הלינה), בא מלאך ורצה להמיתו ("לפי שלא מל
את אליעזר בנו, ועל שנתרשל נענש עונש מיתה"). [בפירוש ר' יוסי: "לא
נתרשל, אלא אמר - אמול ואצא לדרך, סכנה היא לתינוק עד שלושה ימים. אמול ואשהה
שלושה ימים, הקב"ה ציווני לך שום מצרים. ומפני מה נענש מיתה, לפי שנתעסק במון
תחילה.]
מסביר רש"י באיזה אופן המלאך רצה
להורגו: "והיה המלאך נעשה כמין נחש, ובולעו מראשו ועד ירכיו, וחוזר ובולעו מרגליו
ועד אותו מקום, הבינה צפורה שבשביל המילה הוא". מהר לקחה צפורה סכין, וחתכה
את עורלת בנה אליעזר והשליכה את העורלה לרגליו של משה ("ותגע לרגליו").
אז אמרה על בנה: "הורג אישי אתה לי" (בגללך בעלי כמעט
נרצח). מיד לאחר מכן עזב המלאך את משה.
צפורה במדיין
ספר שמות פרק י"ח, פרק ב': "וייקח, יתרו חותן משה, את ציפורה, אשת משה אחר, שילוחיה (משה שילח אותה ואת בניהם לבית אביה, שלא ירדו
למצרים ללא צורך)"; משה שילח את צפורה לתקופה מסוימת. בתקופה זו היא חזרה אל
אביה יתרו במדיין. מאוחר יותר יתרו החזיר את צפורה ואת בניה אל משה.
האישה הכושית
מרים מתלוננת באוזני אהרון על אודות האישה
ה"כושית" אשר לקח משה, כלומר שנתגרש ממנה אחר מתן תורה. על פי הפירוש
המקובל האישה הכושית היא צפורה. "ותדבר
מרים ואהרון במשה, על אודות האישה הכושית (השחורה, ולאו דווקא מכוש) אשר לקח: כי אישה
כושית, לקח". (ספר במדבר פרק י"ב, פסוק א')
לפי התלמוד הבללי, מסכת מועד קטן, דף
ט"ז, עמוד ב' : "על אודות האישה הכושית אשר לקח וכי כושית שמה ולא צפורה
שמה, אלא מה כושית משונה בעורה אף צפורה משונה במעשיה".
רש"י מבאר שהייתה אישה יפה, ולכן
נקראת כושית, כי:
"הכול מודים ביופייה, כשם שהכול מודים
בשחרותו של כושי".
כושית בגימטרייה - יפת מראה.
על שם נויה נקראת כושית, כאדם הקורא את בנו נאה
כושי כדי שלא תשלוט בו עין רעה.
ר' אברהם אבן עזרא מפרש את הדברים כפשוטם ואומר
כך: "זו הכושית היא צפורה כי היא מדיינית ומדיינים הם ישמעאלים והם דרים
באוהלים וכן כתוב - ירגזון יריעות ארץ מדיין ובעבור חום השמש אין להם לבן כלל,
וצפורה הייתה שחורה ודומה לכושית".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה