המשך הנשים בתקופת השופטים - יעל אשת חבר הקיני

יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי היא דמות מקראית המוזכרת בספר שופטים פרק ד' כמי שהרגה את סיסרא במלחמה שעשו עמו דבורה הנביאה והשופטת וברק בן אבינעם.

עפ"י חז"ל, יעל הייתה אשת חבר משבט הקיני, שהיו צאצאי חובב בן רעואל חותן משה, ונחשבו מאז כשבט מקורב לעם ישראל.

עפ"י המסופר בתנ"ך ועפ"י מסורת חז"ל ופרשנים, בתקופת השופטים ישב שבט הקיני בצפון ארץ ישראל, באזור הקרבות שבין ישראל ובין יבין מלך חצור, באתר בשם - אלון בצעננים.

[אֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים הוא אתר מקראי בדרום נחלת שבט נפתלי, בין הירדן לבין הר תבור, עפ"י המסופר בספר יהושע פרק י"ט, ל"ג: "וַיְהִי גְבוּלָם מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים וַאֲדָמִי הַנֶּקֶב וְיַבְנְאֵל עַד לַקּוּם וַיְהִי תֹצְאֹתָיו הַיַּרְדֵּן:" באלון בצעננים נטו את אוהליהם בני שבט הקיני, ובהם יעל אשת חבר הקיני ובני משפחתה. בספר שופטים מוזכר אלון בצענים, אף כי הקריאה המקובלת היא בצעננים, כאתר שבו הרגה יעל את סיסרא שר הצבא של יבין מלך חצור [שופטים פרק ד', י"א]. "וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה וַיֵּט אָהֳלוֹ עַד אֵלוֹן בצענים [בְּצַעֲנַנִּים] אֲשֶׁר אֶת קֶדֶשׁ:" אל האתר הגיע גם ברק בן אבינעם ברודפו אחרי סיסרא, ובו נודע לו על הריגתו; ובכך הושלמה נבואת דבורה לברק על העתיד להתחולל במערכת הצבאית כנגד יבין וצבאו.

במאה ה-20, הוצע לזהות את אלון בצעננים באתר ששמו הערבי - סהל אל אחמא, ולחלופין באתר בשם - שג'רת אל כלב. שמורת הטבע חורשת יעלה הממוקמת ברמת יבנאל בין המושבה יבנאל למנחמיה, מנציחה את שמה של יעל אשת חבר הקיני ומציינת את מיקומה המשוער של אלון בצעננים.

יש הסוברים כי אלון בצעננים ואלון בצענים הם שני אתרים שונים. הם מזהים את אלון בצעננים בנחלת שבט נפתלי, בגבולה הדרומי; ואילו את אלון בצענים הם מזהים בתל אל-קדיס בבקעת מגידו, ממזרח ללג'ון.]

בין יבין מלך חצור ובין שבט הקיני שרר שלום. כאשר ניגף צבאו של סיסרא מפני דבורה וברק, סיסרא נמלט עד למאהל שבו שכנה יעל. היא יצאה לקראתו ופיתתה אותו לבל יחשוש להיכנס לאוהלה, דבריה המובאים בפסוקי נבואתה של דבורה היו: "סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא". יעל קיבלה את סיסרא בסבר פנים יפות, והציעה לו חלב למרות שביקש רק מים וכיסתה אותו בשמיכה, כמתואר בפסוק: "וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם כִּי צָמֵאתִי וַתִּפְתַּח אֶת נֹאוד הֶחָלָב וַתַּשְׁקֵהוּ וַתְּכַסֵּהוּ".

לפי חלק מפרשנות המקרא, הכוללת את חז"ל ופרשני המקרא המאוחרים, התקיימו יחסי מין בין יעל לבין סיסרא. דעות אלו נסמכות על שלל פסוקים, בהם: הפסוק המתאר את יציאתה של יעל אל מחוץ לאוהלה לקדם את פניו של סיסרא (ודורשים זאת ממילות הפסוקים על מעשה דינה בת יעקב שיצאה מאוהלה ונפלה למשכב עם גוי). הפסוקים המתארים את הזמנתה לסיסרא לבוא אל אוהלה בדומה למילות הפסוקים בהזמנתה של אסתר ל-המן אל המשתה שסופר לגביו כי לאחריו: "וְהָמָן נֹפֵל עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ" (אסתר ז', ח'). בתלמוד ובמדרשים, היו שסברו כי החלב שהשקתה יעל את סיסרא היה חלב אם‏ (תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף נ"ה, עמוד ב').

על פי דעה אחרת במדרשים, החלב נועד לשכרות ולהרדמתו של סיסרא, כדי להקל מאוחר יותר את מלאכת ההריגה.

החוקרים מוצאים ראיה לטענה זו מהפסוק בשיר השירים ה', א': "שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים".

ראיה נוספת לטענה מציעים החוקרים, שאומנם היו יחסי מין ביניהם, בכך שכיסתה אותו בשמיכה, וזאת על פי אחד ממדרשי חז"ל הדורש את המילים: "שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָה" (שמות כ"א, י') כמצביעות על חובת המשכב.

בתלמוד דרשו את שבע הפעלים המתארים את התנהגותו של סיסרא לאחר שנכנס אל אוהל יעל כהתנהגות מינית (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ק"ג, עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י', עמוד ב').

אמר רבי יוחנן, שבע בעילות בעל אותו רשע אותו היום שנאמר: "בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד".

כאשר נרדם סיסרא, נעצה יעל יתד ברקתו והרגה אותו; הפסוקים מתארים את אופן ההריגה באמצעות הכאה בפטיש על יתד, פרקטיקה ידועה היטב לשוכני אוהלים: "וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר אֶת יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט וַתִּתְקַע אֶת הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ וְהוּא נִרְדָּם וַיָּעַף וַיָּמֹת".

מותו של סיסרא היה התגשמות נבואתה, לפני אירועי המלחמה, של דבורה על פיה ברק בן אבינעם לא ייהנה מתהילת הניצחון על סיסרא, אלא אישה תזכה בה; כך היו דבריה: "הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר יְהוָה אֶת סִיסְרָא".

כאשר הגיע ברק אל אזור מאהל שבט הקיני מצאה אותו יעל והובילה אותו אל גופת מצביא האויב: "וְהִנֵּה בָרָק רֹדֵף אֶת סִיסְרָא וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר לוֹ לֵךְ וְאַרְאֶךָּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת וְהַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ".

מן המקרא לא הובהר מה היה משקלו של מעשה יעל בהכרעת תוצאת הקרב לטובת עם ישראל. מצד אחד לפי התיאור הסיפורי המלחמה כבר הוכרעה לגמרי ואפשר לראות בו מעשה נקמה גרידא, אך מצד שני להריגת המצביא החשוב והדומיננטי היו השלכות עתידיות לגבי בניין כוח צבאי חדש של המלך יבין וארגונו והמשך העימותים עם ישראל.

העובדה שהתנ"ך מחבר בין הריגתו של סיסרא לבין הכנעתו של יבין‏.

(ספר שופטים, פרק ד', כ"ג) דבורה בשירתה עושה חיבור בין הריגת סיסרא לבין השקטת הארץ לארבעים שנה, (ספר שופטים, פרק ה', ל"א) והחיבור מלמד כי סיסרא היה איש מפתח בצבאו של יבין, ולאחר חיסולו לא נמצא לו מחליף הולם, וכך ירד כוחה של העיר חצור.

על פי אחת הדעות במדרש חז"ל, נאמר שבעקבות אירוחו באוהל והריגתו של סיסרא, גרש חבר הקיני את יעל אשתו.

דימויה במקרא ובמדרשי חז"ל

לעומת התיאור המינורי של מעשה יעל בפרק ד', הרי בשירת דבורה נאמר שיר הלל ברור ומובהק ליעל. ולמעשה, המקום המוקדש לה בשירה גדול בהרבה מהמקום שמוקדש לברק המצביא. מן הפסוקים עולה כי במעשיה של יעל השלמה למצביאותה של דבורה בקרב. ובעוד דבורה היא מצביאת הקרב, הרי שיעל היא הלוחמת המובחרת, המצליחה לחסל את המצביא הראשי של האויב במבצע מסוכן והתנדבותי; וזאת על רקע ההשתמטות הגדולה של רבים משבטי ישראל. ומכל זאת עולה מקומן המהותי המרכזי של נשים בקרב. הלוחמים בשבטי ישראל שהיו מחויבים לצאת לקרב השתמטו ממילוי חובה זו, ובמקומם יעל שהייתה משבט הקיני, שלא הייתה לה שום מחויבות בסכסוך בין ברק ליבין, התנדבה וסיכנה את עצמה ואת גורלה ולכן זכתה ששמה יונצח באופן כזה.

חכמי התלמוד ראו כדבר לגיטימי ואף מבורך שימוש במיניות אישה על מנת להביא הצלה לעם ישראל. הם אמרו בהקשר של יעל ותמר (אשת ער): "גדולה עבירה לשמה, מ-מצווה שלא לשמה" (תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י', עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף כ"ג, עמוד ב').

הם למדו מהכפילות ומהברכה המודגשת והלבבית שבפסוק: "תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ", כי יעל התברכה אפילו יותר מהנשים שבאוהל (כלומר שלא יצאו ממנו ולא הזמינו אליו גברים זרים) האימהות: שרה ורבקה אשר חיו בצניעות והיו "יושבות אוהל".

לדעתו של האמורא רב הונא, במדרש רות רבה: דבורה ויעל הן ששפטו את ישראל באותו הדור, ונמצא שאותו הדור נשפט בידי נשים בלבד.

זאת לעומת דעות אחרות של אמוראים המובעות שם במדרש: "ויהי בימי שפוט השופטים" (שופטים א', א') אוי לדור ששפטו את שופטיהם, אוי לדור ששופטיהם צריכין להישפט, שנא", "וגם אל שופטיהם לא שמעו" (שם ב', י"ז). ומי היו? רב אמר, דבורה וברק היו. ר' יהושע בן לוי אמר, שמגר ואהוד היו. רב הונא אמר, דבורה ויעל היו. ר' אחא, דבורה וברק ויעל היו. "שפוט" אחד, "השופטים" שנים, הרי שלשה. (רות רבה, מהדורת לרנר, פרשה א', ח'(א').

ראו בהרחבה יעל לוין, "ותשפוט יעל את ישראל": על שופטות ודיינות אז והיום. (השמיעיני את קולך: עיונים במעגל השנה ובפרשות השבוע, ספר העשור ל"קולך", בעריכת רחל קרן, ירושלים תשס"ט, עמ' 164-169). 

ייצוגה בתרבות

כמו דמויות מקראיות אחרות דמותה של יעל ומעשיה היו לאחד מהדימויים שצוירו ופוסלו במשך הדורות, מאז העת העתיקה.

בתרבות היהודית הפכה יעל לגיבורת תרבות ודגם חיקוי.

בתרבות העברית החדשה השם יעל נעשה נפוץ בשל ערכי הגבורה שדמותה מסמלת, ופרשת המלחמה עם יבין מלך חצור.

בתרבות העברית, במיוחד החדשה מאז שלהי המאה ה-19, בעקבות עליית ערכי הלאומיות ורעיון הצבאיות אצל יהודית, ולצדו רעיונות דמוקרטיים ובכללם שיווין זכויות לנשים, דמותה של יעל הפכה לדגם לחיקוי.

השם יעל הוא פופולארי אצל יהודים.

יעל אישה חכמה ומכובדת אך עיקר גדולתה הוא בהיותה אישה צנועה הממלאת את תפקידה כאישה כשרה בישראל. יעל אשת חבר הקיני ממשפחת יתרו חותן משה (שנקרא גם "קיני"), הוא יתרו שאירח את משה והאכילהו והשקהו, הוא יתרו שעזב כל עבודה זרה בעולם ודבק בישראל וקיבל את תורת ישראל, שמשום כך ייחדה התורה פרשה על שמו.

יתרו גם החליט להיענות לבקשת משה ולהיות לעזר ולהדרכה לישראל בעת חנותם במדבר.

יתרו גם זכה לתת את העצה למשה למנות שרי עשרות, שרי חמישים שרי מאות ושרי אלפים להיות לעזר למשה.

מעשה אבות סימן לבנים - הבנים יורשים את תכונות אבותיהם וממשיכים את מעשיהם. ואכן זוכה יתרו שאחת מיוצאות חלציו היא יעל אשת חבר הקיני מצילה את עם ישראל.

אם כן, יעל בעלת יחוס חשוב ממשפחת גרים ובעלת מידות טובות עומדת לעם ישראל לעזרה בעת צרתם.

כ-שרה אמנו אישה באוהל וכששואלים המלאכים את אברהם: "איה שרה אשתך"? הוא עונה: "הנה באוהל" כדבר הברור מאליו; כך גם כוחה וייחודה של יעל המצטיינת בצניעות "יעל מנשים באוהל תבורך".

יתרו הכניס גואל שברח מביתו, ומידה כנגד מידה זוכה שיוצאת חלציו - יעל אשת חבר הקיני מכניסה אויב, שבורח מפני הגואל. אישה כשרה יושבת אוהל עושה מלחמתה להצלת עם ישראל בתחבולות - היא מציעה לסיסרא, אויב ישראל, הנס מן המערכה הכנסת אורחים.

יעל אישה חכמה ברמה של שופטת שהרי מוזכרת ברשימה אחת עם שופט - "בימי שמגר בן ענת בימי יעל" - אינה יודעת מלחמה ולא התאמנה בצבא, אך עומדת לה זכות גדולה בזכות עצמה מלבד זכות אבות (זכות אישה צנועה הממלאת את תפקידה כאישה כשרה) להציל את עם ישראל.

יעל מבורכת באוהל. אוהל הוא המשפחה הקטנה והמצומצמת, בה נוצר קשר בין אישה לבעלה. "תבורך מנשים יעל" - מכל הנשים, כי על ידה באה תשועה לעם ישראל. ובמה זכתה? אישה כשרה שהליכותיה הטובות מתחילות בבית, זוכה להושיע את עם ישראל.

יעל שבודאי רחמנית הייתה, ושמעולם לא החזיקה נשק בידה, בשעת הצורך כשעם ישראל בסכנה - ידה ליתד תשלחנה.

יעל יודעת שאין לרחם על אכזרים, כי מי שמרחם על אכזרים סופו להתאכזר על רחמנים. לכן היא מקבלת אומץ מיוחד לעשות שליחות שהתגלגלה על ידיה, בלי שהזמינה עצמה לכך.

הקב"ה זימן לידה את אויב ישראל. היא רואה את סיסרא ובתחבולות עושה מלחמתה. היא מזמינה אותו בסבר פנים יפות לביתה, מטפלת בו כמו אם בתינוק: ותכסהו בשמיכה, ומגישה לו חלב במטרה להרדים אותו. כל זה כדי להצליח בשליחותה. ואז מאין כלי היא משתמשת ביתד, שמזכיר אוהל. שכל הפעולה נעשית באוהל שהרי היא אשת אוהל - אשת בית שקירות האוהל מעידים על צניעותה כשרותה וצדקותה ועל כל מעשיה. וכשסיסרא נרדם היא תוקעת את היתד ברקתו. היא משתמשת בכלי של מה בכך, בדומה לדוד שהרג את גלית באבן של מקלע, ומצליחה כי באה בשם ה' להציל את עם ישראל.

מברך אותה הכתוב: "מנשים באוהל תבורך"... ומי הן הנשים שבאוהל? הן האמהות שרה רבקה רחל ולאה.

מדוע היא מבורכת מהן? כי אמנם הן ילדו את עם ישראל וקיימו את העולם, אך היא הצילה אותם. אילולא יעל כבר היו אבודים, ומה הייתה מועילה לידת האמהות אם היו אובדים?

יעל רואה את ברק הרודף אחרי סיסרא ומראה לו את אויבו נופל מת והיתד ברקתו. כך סייעה יעל לברק ולדבורה במלחמתם ביבין מלך כנען עד שנכנע כניעה גמורה לפני בני ישראל, ויד ישראל הייתה קשה על יבין מלך כנען עד שהכריתו - ותשקוט הארץ ארבעים שנה. רווח והצלה לעם ישראל בא על ידה.

במקרא

"וסיסרא נס ברגליו אל אהל יעל אשת חבר הקיני, כי שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני. ותצא יעל לקראת סיסרא, ותאמר אליו: סורה אדני סורה אלי אל תירא", ויסר אליה אוהלה ותכסהו בשמיכה. ויאמר אליה:  השקיני נא מעט מים כי צמתי, ותפתח את נאד החלב ותשקהו ותכסהו... ותיקח יעל אשת חבר את יתד האהל, ותשם את המקבת בידה ותבוא אליו בלאט ותתקע את היתד ברקתו ותצנח בארץ, והוא נרדם ויעף וימות. והנה ברק רודף את סיסרא, ותצא יעל לקראתו, ותאמר לו לך ואראך את האיש אשר אתה מבקש, ויבוא אליה והנה סיסרא נפל מת והיתד ברקתו" (שופטים ד', י"ח).

"תבורך מנשים, יעל אשת חבר הקיני, מנשים באהל תבורך. מים שאל חלב נתנה, בספל אדירים הקריבה חמאה. ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים, והלמה סיסרא מחקה ראשו ומחצה וחלפה רקתו. בין רגליה כרע נפל שכב, בין רגליה כרע נפל, באשר כרע שם נפל שדוד" (שם, ה', כ"ד).

התלמוד הבבלי

אמר רב נחמן בר יצחק, גדולה עבירה לשמה ממצווה שלא לשמה... אלא אימא כמצווה שלא לשמה, דכתיב: תבורך מנשים יעל אשת חבר הקני מנשים באהל תבורך, מאן נשים שבאהל, שרה רבקה רחל ולאה.

אמר רבי יוחנן, שבע בעילות בעל אותו רשע באותה שעה, שנאמר: בין רגליה כרע נפל שכב וגו', והא קא מתהניא מבעילה דיליה.

אמר רבי יוחנן, כל טובתן של רשעים אינה אלא רעה אצל צדיקים, שנאמר: הישמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע... (מסכת נזיר, דף כ"ג, עמוד ב').

מדרש רבה

ויאמר הנה באהל, הדא הוא דכתיב (שופטים ה') מנשים באהל תבורך, רבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמן, רבי אלעזר אמר מנשי דור המדבר שהן יושבות באהלים, ולמה תבורך מהם, הן ילדו וקיימו את העולם, ומה היה מועיל להם, שאלמלא היא כבר היו אבודין.

רבי שמואל בר נחמן אמר, מן האמהות, הן ילדו וכו', שאילולא היא כבר היו אבודין (בראשית מ"ח, י"ח).

שלשה הם שברחו מן העבירה, ושיתף הקב"ה שמו עמם, ואלו הם: יוסף ויעל ופלטי... יעל מנין? שנאמר ותצא יעל לקראת סיסרא וגו', ותכסהו בשמיכה. מהו בשמיכה? רבנן דהכא אמרי בסודרא, ורבנן דתמן אמרי במשכילא.

אמר ריש לקיש, חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו כלי ששמו שמיכה, ומהו שמיכה, שמי כה - שמי מעיד עליה שלא נגע בה אותו רשע...(ויקרא כ"ג, י').

מדרש תנחומא

יתרו קיבל לתוך ביתו גואל שברח מפני השונא, מן ביתו עמדה שקבלה לשונא שברח מפני הגואל והרגתו, ואיזה זה סיסרא, שנאמר (שופטים ד') וסיסרא נס ברגליו אל אהל יעל וגו', וכתיב ובני קיני חותן משה (שמות ט"ז).

מדרש תדשא

ועוד יש נשים חסידות גיורות מן הגויים, נשים כשרות, אלו הן: הגר, אסנת, צפורה, שפרה, פועה, בת פרעה, רחב, רות ויעל... (פרק כ"א).

שוחר טוב

ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך, זו יעל שלא הרגה בכלי זין אלא ביתד בכוח ידיה, ולמה לא הרגתו בכלי זין, לקיים מה שנאמר (דברים כ"ב) לא יהיה כלי גבר על אישה וגו' (משלי ל"א).

תנא דבי אליהו רבא

ומה נשתנית יעל אשת חבר הקיני מכל הנשים כלן, שבאת תשועה גדולה לישראל על ידה, שנאמר ותיקח יעל אשת חבר את יתד האהל וגו', כך אמרו חכמים: "יעל אישה כשרה הייתה ועושה רצון בעלה הייתה", מכאן אמרו חכמים: "אין לך אישה כשרה בנשים אלא אישה שהיא עושה רצון בעלה" (פרק ט').

מדרשים

יעל אשת חבר הקיני, ותכסהו בשמיכה (שופטים ד'), אמרו חכמים חזרנו על כל המקרא ולא מצינו כלי או טלית ששמו שמיכה, אלא אל תקרא שמיכה אלא שמי כה, השם מעיד לה שלא נגע בה סיסרא (מדרש ג' ו-ד').

ילקוט ראובני

... ועלי הוא גלגול יעל אשת חבר הקני, שרצה לעלות במדרגת איש, וזה מנשים באהל תבורך, ששמשה באהל שילה במקום כהן, בסוד גלגול עלי הכהן... (בראשית).

תרגום יונתן

תבורך מנשים-  מברכת נשיא טבתא דמשמשין בבתי מדרשא.

חלב נתנה - לדעת עם רעיונותיו קיימים עליו.

ליתד תשלחנה - לקיים הכתוב לא יהיה כלי תיקון זיין של גבר על אישה... (שופטים ה', כ"ד-כ"ה).