המשך - הנשים מ-אדם ועד נח - עדה אשת למך בן מתושאל

עדה אשת למך בן מתושאל

עָדָה היא דמות מקראית המופיעה בספר בראשית (פרק ד'), אשתו של למך בן מתושאל, ואמם של יבל ויובל.

רש"י, בעקבות בראשית רבה, מסביר מדוע היו ל-למך שתי נשים:

"כך היה דרכו של דור המבול, אחת לפריה ורבייה ואחת לתשמיש.

זו שהיא לתשמיש משקה כוס של עקרין כדי שתעקר ומקושטת ככלה ומאכילה מעדנים, וחברתה נזופה ואבלה כאלמנה".

על עדה מוסיף רש"י: "היא של פריה ורבייה, ועל שם שמגונה עליו ומוסרת מאצלו".

עדה תרגום של סורה. השם עדה מסמל איכויות אסתטיות, נפוץ בעולם השמי העתיק ועשוי להצביע על העובדה שהיופי הנשי היה נחשב כחשוב.

למך נישא לשתי נשים, אחת להנאה מינית והאחרת לפריה ורבייה.

אישה אחת תהיה בחברתו מעוטרת כמו זונה, והוא סימם אותה בסמים הגורמים לעקרות, כדי שלא תוכל ללדת. השנייה ישבה לבד, כאלמנה.

התנהגותו של למך מעידה על תהליך ירידה רוחנית מדור אחד למשנהו והשחיתות של דור המבול.

ישנן שתי מסורות מנוגדות על עדה. התלמוד הירושלמי (יבמות 6,5  7ג) מעיד כי למך התחתן עם עדה להנאה מינית, ומוצא רמז למטרה זו בשם שלה [היא הייתה שם] "עדה, כי לא תהיה לו הנאה עם הגוף שלה". מסורת זו כנראה קשורה גם במשמעות השם עדה כמציין יופי. עם זאת, על פי המסורת השנייה (בראשית רבא 23,2) למך התחתן עם עדה כדי לשאת את ילדיו, מטרה שגם הצביע על שמה.

מסורת זו תואמת לסיפור המקראי שעדה ילדה שני בנים יבל ויובל. (אם כי אשתו השנית צלה, גם הולידה בן ובת).

המדרש מתייחס גם (תנחומא, בראשית 11) כי לאחר נהרג שלא במתכוון קין ותובל קין, עדה והשנית צליתי מצאו אותו עם שני קורבנותיו. כשהביאו אותו הביתה, הוא דרש לעסוק ביחסים איתם.

עדה והשנית צליתי מסרבות התקדמות של בעלי שלהם בגלל מקרי המוות שהוא גרם, בטענה שהם לא רוצים ללדת את צאצאים מקוללים. שלוש מסכימים ללכת יחד לבית הדין של האדם; לאחר ששמע את הטענות של הנשים, אדם פוסק שהם חייבים לציית לבעלה שלהם, מאז שהוא נהרג שלא במתכוון.

על פי מסורת אחרת (בראשית רבא 23,2) אדם אומר להם: "אתה מה הוא שלך לעשות, ואלוהים יעשה מה שהוא בשבילו לעשות".

שתי נשים לענות אדם עם הפתגם: "רופא, רפא את עצמך", ובכך שאמר לאדם שהוא עצמו צריך לפעול כפי שהוא נגזר עליהם.

לפי האגדה (בראשית רבא, 23,2), אדם נסוג מאשתו למאה ושלושים שנה בעקבות הרצח של הבל.

בסופו של דבר: עדה והשנית צליתי שעו פסק דינו של אדם ונותנים את עצמם למך; זה תוצאות בלידתו של נח. אדם גם מקשיב לשתי נשים וחוזר לאישתו, שמולידה את סת', אביו של הקו של שם.

מסורת מדרשית זו, מבוססת על הצירוף של השיר של למך ולידתו של סת', מתארת ​​עדה והשנית צלתה כנשים מכובדות, העמדה שנחשבת במלוא הרצינות ע"י בית המשפט. למרות הפסיקה בכל זאת מעדיפה את הבעל, יש דברי חוכמה שהושמעו ע"י שתי נשים במהלך משפטו השלכות מרחיקת לכת גם על חייו האישיים של השופט ולגורלו של המין האנושי כולו.