המשך - הנשים במשפחת אברהם אבינו - שרה אמנו

שרה אמנו

הראשונה בין שבע הנביאות הנמנות בגמרא, היא שרה.

מובא בגמרא שעליה נאמר: "אבי מלכה ואבי יסכה".

אמר ר' יצחק: יסכה זו שרה, ולמה נקרא שמה יסכה, שסכתה ברוח הקדש, שנאמר "כל אשר תאמר אליך שרה - שמע בקולה" (בראשית, י"א כ"ט).

עפ"י המדרש: שרי בשמה הראשון הייתה אחייניתו של אברהם, אחותו של לוט, הם נשאו ב"אור-כשדים" ויצאה עמו למשא לארץ כנען, בעת חנייתם בחרן פעלה שרה לצד אברהם בקירוב אנשים לחיק היהדות והאמונה באל אחד. מחרן המשיכו בני הזוג את מסעם לארץ כנען, ולאחר מסעות בארץ בעקבות רעב הם ירדו למצרים. יופייה הרב של שרה הדאיג את אברהם, הוא פחד שהמצרים יהרגו אותו וייקחו את שרה, לכן לפני שנכנסו למצרים אברהם ניסה להסתיר אותה בתיבה, ואמר לה שאם תתגלה היא צריכה להזדהות כאחותו, אבל המוכסים המצרים מצאו אותה ולקחו אותה לארמונו של פרעה. עפ"י המדרש: באותו הלילה בא מלאך השם והכה בבית פרעה; שרה הייתה מצביעה על מקום מסוים או אדם והמלאך היה מכה, פרעה המבוהל החזיר את שרה לאברהם ועוד נתן לו מתנות לרוב, גם את בתו הגר נתן לשרה לשפחה. פרעה הבין שביתם של שרה ואברהם מיוחד מאוד והעדיף שבתו תהיה שפחה בבית כזה, ממלכה במקום אחר.

שרה שבמשך שנים רבות לא נפקדה נותנת את הגר שפחתה לאברהם, כדי שלפחות לאברהם יהיה ילד, הריונה של הגר גורם לה לחוש נעלית והיא מתחילה לזלזל בגבירתה. שרה מחזירה אותה לתפקיד השפחה ומענה אותה עד שהגר בורחת, אבל לאחר זמן מה היא חוזרת ויולדת את ישמעאל.

לאחר החרבת סדום ועמורה אברהם ושרה שוב יוצאים לדרך ומגיעים לארץ הפלישתים, ארץ גרר. גם שם שמים לב ליופייה הרב של שרה והיא נלקחת לארמונו של אבימלך, הקב"ה מעניש את אבימלך ושולח לו אזהרה בחלום לבל יגע בשרה, היא מוחזרת אל אברהם והם עוזבים את גרר.

שרה, בהיותה בת תשעים מגיעים שלושה מלאכים לאברהם ומבשרים לו כי בעוד שנה יולד להם ילד. שרה ממאנת להאמין כי בגילה המופלג שיכולה להתעבר. עפ"י המדרש באותו היום חזר לשרה אורח הנשים, ובהתאם לנבואה לאחר שנה אברהם ושרה חובקים את יצחק.

עפ"י המדרש: ביום ברית המילה של יצחק כשנשמעים רינונים בדבר גילה המתקדם של שרה ויכולתה להוליד, הקב"ה עושה נס ושרה מניקה באותו יום את כל התינוקות שבאו עם האורחים.

שרה מפחדת שישמעאל בנה של הגר ישפיע לרעה על יצחק (זאת לאחר שישמעאל החל לעסוק בעבודת אלילים) ומבקשת מאברהם לגרש את הגר ואת בנה. אברהם מנסה להתנגד ואולם הקב"ה אומר לאברהם: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" (בראשית כ"א, י"ב). מסבירים המפרשים שכאן נתגלתה מעלת הנבואה של שרה על פני אברהם.

שרה אמנו נפטרה כששמעה שאברהם העלה את יצחק לעולה על הר המוריה. היא נקברה במערת המכפלה בחברון. עפ"י המדרש: השטן בעצמו בא לשרה וסיפר לה שאברהם הקריב את יצחק, מרוב צער פורחת נשמתה של שרה.

מזמור אשת חיל שבספר משלי הוא ההספד שאמר אברהם על שרה.

י  אשת-חיל, מי ימצא; ורחוק מפנינים מכרה.
יא  בטח בה, לב בעלה; ושלל, לא יחסר.
יב  גמלתהו טוב ולא-רע- כול, ימי חייה.
יג  דרשה, צמר ופשתים; ותעש, בחפץ כפיה.
יד  הייתה, כאוניות סוחר; ממרחק, תביא לחמה.
טו  ותקום, בעוד לילה-ותיתן טרף לביתה; וחוק, לנערותיה.
טז  זממה שדה, ותיקחהו; מפרי כפיה, נטעה כרם.
יז  חגרה בעוז מותניה; ותאמץ, זרועותיה.
יח  טעמה, כי-טוב סחרה; לא-יכבה בלילה נרה.
יט  ידיה, שילחה בכישור; וכפיה, תמכו פלך.
כ  כפה, פרשה לעני; וידיה, שילחה לאביון.
כא  לא-תירא לביתה משלג: כי כל-ביתה, לבוש שנים.
כב  מרבדים עשתה-לה; שש וארגמן לבושה.
כג  נודע בשערים בעלה; בשבתו, עם-זקני-ארץ.
כד  סדין עשתה, ותמכור; וחגור, נתנה לכנעני.
כה  עוז-והדר לבושה; ותשחק, ליום אחרון.
כו  פיה, פתחה בחכמה; ותורת חסד, על-לשונה.
כז  צופייה, הליכות ביתה; ולחם עצלות, לא תאכל.
כח  קמו בניה, ויאשרוה; בעלה, ויהללה.
כט  רבות בנות, עשו חיל; ואת, עלית על-כולנה.
ל  שקר החן, והבל היופי: אישה יראת-יהוה, היא תתהלל.
לא  תנו-לה, מפרי ידיה; ויהללוה בשערים מעשיה.