צלה אשתו השנייה של למך בן מתושאל
צִלָּה, אשתו
השנייה של למך בן מתושאל, היא דמות מקראית הנזכרת
בספר בראשית (פרק ד') בסדר הדורות שבין אדם ל-נח.
ולה בן ובת: תובל-קין ו-נעמה.
למך שר לנשותיו, עדה ו-צלה: "עדה וצלה שמעו קולי, נשי למך, האזנה
אמרתי: כי איש הרגתי לפצעי, וילד לחבורתי. כי שבעתיים יוקם קין, ולמך, שבעים
ושבעה". (בראשית ד', כ"ג)
רש"י, בעקבות בראשית רבה, מסביר מדוע היו ל-למך שתי נשים:
"כך היה דרכן של דור המבול, אחת לפריה ורבייה ואחת לתשמיש. זו
שהיא לתשמיש משקה כוס של עקרין כדי שתעקר ומקושטת ככלה ומאכילה מעדנים, וחברתה
נזופה ואבלה כאלמנה".
על צלה מוסיף רש"י: "היא של תשמיש על שם שיושבת תמיד
בצלו".
בפירוש זה יש קושי, שהרי צלה ילדה בן ובת.
הפירוש "דעת זקנים מבעלי התוספות" מנסה ליישב קושי זה על פי
הכתוב: "וגם צלה ילדה", ודבריו: "דלהכי כתיב גם", כלומר - אף
צלה שנבחרה לתשמיש ילדה, ולא הועיל לה כוס של עקרין".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה