מִיכַל דמות מקראית, בתו הצעירה של שאול המלך ואשתו
הראשונה של דוד המלך. בספר שמואל א', י"ח, י"ח-כ"ז: מיכל ניתנה
כאישה לדוד לאחר שהבטחתו של שאול להשיא לו את בתו הבכירה, מרב, לא נתקיימה מאחר
שנישאה לאיש אחר, עדריאל המחולתי. כמוהר לנישואיה, דרש שאול מדוד מאה עורלות
פלשתים, בתקווה שהדבר יביא למותו של דוד בקרב.
כאשר ניסה שאול להרוג את דוד בביתו, ושלח
אנשים להרגו, (שמואל א', י"ט, י"א) מיכל הצילה את חייו. היא סייעה בידו
להימלט דרך החלון, וחיפתה עליו בכך שהניחה במיטתו תרפים מכוסים, על מנת ליצור רושם
שהוא חולה במיטתו. כשנחשפה התרמית שלה, נאלצה לספר לאביה שדוד אילץ אותה לעזור לו
תחת איומי מוות. (שמואל א', י"ט, י"ז)
לאחר שנמלט דוד משאול והסתתר אצל הפלשתים,
השיא אותה שאול בשנית לפלטיאל בן ליש. (שמואל א', כ"ה, מ"ד)
לאחר מות שאול ותפיסת המלוכה בידי דוד, דרש
הוא לקבל אותה בחזרה מידי אשבעל, בן שאול. (שמואל ב', ג', י"ד)
בת מלך, שחיים יפים ומאושרים היו מובטחים
לה, הגיעה לחיי בדידות וצער שאיש לא ציפה להם. נישואיה לדוד גרמו לקרע נפשי עמוק
שנמשך עד יום מותה.
מיכל בתו של שאול המלך, אהבה את דוד הצעיר,
שבא לארמון לנגן לפני אביה ולהרגיע את רוחו הרעה: "ותאהב מיכל בת שאול את
דוד" (שמואל א', י"ח, כ'); מיכל היא האישה היחידה במקרא עליה נאמר, כי
אהבה גבר. והכתוב חוזר ומדגיש עובדה זו בהמשך: "ומיכל בת שאול אהבתהו" (י"ח,
כ"ח).
כאשר שמע שאול על אהבת מיכל לדוד, החליט
להשיא אותם - לא בשל אהבתם אלא בכוונת זדון להכשיל את דוד ולחסלו "להפיל את
דוד ביד פלשתים" (י"ח, כ"ה). [שאול הציע את מיכל לדוד כדי להכשילו
ולהפילו בידי הפלשתים: הוא דרש מדוד מוהר - מאה עורלות פלשתים; הריגת מאה פלשתים
והבאת עורלותיהם, ראיה להריגתם. שאול קיווה שהפלשתים יהרגו את דוד ושהוא לא ישלים
את משימתו. אך דוד עמד במשימה בלא פגע, וקיבל את מיכל לאישה. (י"ח, כ"ז)]
מיד עם נישואיה הייתה נתונה במאבק להכריע
במי תתמוך: באביה או בבעלה. החלטתה לתמוך בבעלה גרמה לה לריחוק מאביה וממשפחתה, אך
לא קרבה אותה אל בעלה. הוא נדד באזורים רחוקים, ולא זכר לפקוד את אשתו בת המלך
הנאמנה שבזכותה ניצל ממוות. גם לאחר מות שאול והמלכת דוד למלך על יהודה, לא זכר
ולא פקד את אשתו מיכל.
כדי להגן על חיי דוד ולהצילו מידי אביה
שיקרה מיכל לשליחי שאול שביקשו לראות את דוד "החולה", וכך אפשרה לו
להימלט; לאביה סיפרה שדוד מאיים על חייה אם לא תסייע בידו (שמואל א', י"ט,
י"א-י"ח).
שאול ניצל את בריחתו של דוד והחליט להשיא
את מיכל לפלטיאל בן ליש (כ"ה, מ"ד).
מיכל היושבת בגלות, רחוקה מאביה וממשפחתה,
ומצפה ודואגת לבעלה הנודד. עם חלוף הימים והשנים מתברר למיכל שגם את בעלה הפסידה,
ולא הועילה לה נאמנותה ומסירותה. כך מיכל נבגדת ע"י בעלה, ומורחקת ע"י
שאול אביה ומשפחתה. גם כאשר דוד משיב אותה אל ביתו, היא לא חוזרת להיות המלכה
המושלת בבית, אלא הינה אחת הנשים.
מיכל חזרה להיות אשתו של דוד רק אחרי
שהומלך על יהודה בחברון, שכן היה תנאי שהציב דוד תמורת הסכמתו לכרות ברית עם אבנר
ובית שאול. כך הדגיש דוד את זיקתו לבית שאול שהיה יקר וחשוב לבני בנימין, שבטו של
שאול. וכך נלקחה מיכל מבית פלטיאל בן ליש, בעלה השני, ופלטיאל ליווה אותה -הולך
ובוכה - בדרכה חזרה לבית בעלה הראשון, דוד (שמואל ב', ג', י"ב-י"ד).
המקרא אינו מספר דבר על יחסיהם של דוד
ומיכל ועל חייהם פרט לציון אהבתה של מיכל לדוד ומסירותה בתחילת חייהם המשותפים. במהלך
הזמן חלה תפנית, אהבתה התמימה של מיכל לדוד, הופכת לבוז. בספר שמואל ב', פרק ו',
דוד מעלה את ארון הקודש לירושלים. בפרק זה הופכת אהבתה של מיכל ספק לעג, ספק בוז,
כאשר מיכל בזה לדוד על האופן שבו רקד לפני הארון, דבר שנראה לה בלתי מכובד. הדבר
מוביל לריב בין השניים. דברי המריבה של דוד ומיכל נשמעים צורמים: "וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל, לִקְרַאת דָּוִד,
וַתֹּאמֶר מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם
לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו, כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים. וַיֹּאמֶר
דָּוִד, אֶל מִיכַל, לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ,
לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד עַל עַם יְהוָה עַל יִשְׂרָאֵל; וְשִׂחַקְתִּי, לִפְנֵי
יְהוָה. וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת, וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי;
וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ, עִמָּם אִכָּבֵדָה." (שמואל ב',
ו', כ"א-כ"ב)
דוד העלה את ארון הברית לירושלים בתהלוכה
שמחה, והוא עצמו לבש אפוד בד ורקד "בכל עוז" לפני הארון. מיכל השקיפה על
התהלוכה מחלונה ובזה לו בלבה, וכאשר חזר דוד לביתו קיבלה את פניו בלעג: "מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה
הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו, כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים"
(שמואל ב', ו', כ'). דוד ענה לה בחריפות, כי הוא רקד לפני ה' "אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ"
(שמואל ב', ו', כ"א), וכי דעתן של השפחות אינה חשובה בעיניו כלל ועיקר.
בעקבות הסכסוך בזמן העלאת ארון ה' לירושלים
שוב היא ננטשת ע"י דוד, ונשארת כאלמנה חיה בחיי בעלה דוד, ולא זכתה להקים
משפחה. "וּלְמִיכַל, בַּת שָׁאוּל, לֹא הָיָה
לָהּ, יָלֶד עַד, יוֹם מוֹתָהּ" (שמואל ב', ו', כ"ג) - רמז אפשרי
לעונשה על עמדתה ועל דבריה. [תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"א, עמוד א']
יש המפרשים את הפסוק כאילו ביום מותה ילדה
ילד, אם כי ברשימת נשות דוד וילדיהן היא אינה מוזכרת כלל (דברי הימים ג', א'-ט').
כן מוזכרים במקום אחר (שמואל ב', כ"א,
ח') חמשת ילדיה לעדריאל בן ברזלי המחולתי, אשר דוד מסגיר לידי הגבעונים אבל ככל
הנראה, הכוונה לילדי אחותה מרב, שכן היא הייתה זו שנישאה לעדריאל, ולא מיכל.
וכך, בתמציתיות כואבת, מסתיים סיפור אהבתה
של מיכל לדוד - ונסתם הגולל על איחוד אפשרי בין בית שאול לבית דוד באמצעות לידת
יורש משותף.
עפ"י המקרא בספרים שמואל א' ושמואל ב'
חייה של מיכל מתחלקים לשלוש תקופות: נישואיה לדוד, לאחר בריחת דוד, לאחר חזרתה לדוד.
שתי תקופות הייתה מיכל בבית דוד, ותקופה
אחת בבית פלטיאל בן ליש.
תקופה א'
בסכסוך המתמשך בין שאול ודוד נמעכת אישה
קטנה עדינה, חכמה, נאמנה (במעשה התרפים: ש"א י"ח, כ-י"ט, י"ז)
אוהבת (עפ"י ש"א: י"ח כ, כ"ח), וצדקת (עפ"י עירובין דף
צו) היא מיכל בת שאול.
מיכל האישה היחידה בתנ"ך שנאמר עליה
שאהבה גבר, אך כל חייה היו אכזבה, צער וסבל.
שאול אביה שמח כששמע שמיכל בתו אוהבת ורוצה
להינשא לדוד.
בתנ"ך כתוב:
כא וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶתְּנֶנָּה לּוֹ,
וּתְהִי-לוֹ לְמוֹקֵשׁ, וּתְהִי-בוֹ, יַד-פְּלִשְׁתִּים; וַיֹּאמֶר
שָׁאוּל אֶל-דוד, בִּשְׁתַּיִם תִּתְחַתֵּן בִּי הַיּוֹם.
נישואי מיכל ודוד התקיימו מסיבות שונות:
שאול - מתוך רצון להרוג את דוד.
דוד - מתוך רצון לרשת את שאול.
מיכל - מתוך אהבה.
לאחר שבחרה מיכל בבעלה, היא צריכה לתמוך בו
ולעזור לו. בידיעה שאביה רודף את דוד להמיתו, כנראה שמיכל אורגת רשת ריגול בבית
המלכות כדי להקדים תרופה למכה, ולהציל את דוד. ואכן, כאשר דוד בורח משאול אל ביתו,
ושאול שולח שומרים לשמור על הבית, מיכל יודעת על כך לפני דוד, והיא המשכנעת אותו
לברוח מיד. זאת ידעה ע"י המרגלים לטובתה בבית אביה.
על כן, ניתן להבין את צעקתו של שאול על
מיכל "למה כך רימיתני ותשלחי את אויבי". על כך כועס מאוד שאול שבתו בגדה
בו ובתוכניתו.
בעקבות החלטתה הגורלית של מיכל לתמוך בדוד,
שאול אביה מזכיר שדוד הוא אויבו, ומעתה המאבק ביניהם גלוי וברור לעיני כל.
תקופה ב'
לאחר שדוד ברח נשארת מיכל בודדה מול אביה
הזועם, ובעלה נודד ממקום למקום ואינו לשוב אל אשתו האוהבת. תגובתו של שאול למעשיה
של בתו מובאת בספר שמואל א' פרק כ"ה, מ"ד: "שאול נתן את מיכל בתו
אשת דוד לפלטיאל בין ליש". כעונש על בגידתה באביה, שאול מגרשה מדוד אהובה
ומוסר אותה לאיש אחר.
חז"ל התלבטו בשאלה כיצד שאול משיא את
בתו מיכל לפלטיאל בן ליש, הרי היא לא קיבלה גט מדוד.
חז"ל אמרו שהיה ויכוח בין דוד לשאול
לגבי הקידושין, ושאול חשב שמבחינה הלכתית הקידושין אינם קידושין ולכן הפקיע אותם.
שאול לא יכול היה להפקיע את קידושי דוד
ומיכל, אך מצד שני הוא רצה להעניש את מיכל על בגידתה בו ולכן החליט להגלותה ממקום
מלכותו, והפקיד עליה את פלטיאל בן ליש, לשמרה ולספק את צרכיה. ולכן, מיכל לא הייתה
אשת פלטיאל בן ליש, אלא אסירתו. ולכן דוד החזיר את אשתו ולא את גרושתו.
כאשר שאול נתן את מיכל בתו לפלטיאל בן ליש,
לא נאמר שנתן אותה לאישה, וכאשר איש בושת מחזיר את מיכל לדוד, נאמר: "מעם איש
מעם פלטיאל בן ליש", צירוף המילים "מעם איש" רומז שלא הייתה אשתו,
אלא היה איש שומר ומפקח עליה.
גם הפסוק "וילך איתה אישה הלוך
ובכה..." (שמואל ב', ג', ט"ו) פירוש המילה "אישה" – האיש שלה,
ולא בעלה. כפי שהוזכר בפסוק הקודם בו כתוב – "מעם איש" שהיה שומר עליה.
לפי פירושים אלו לא היה פלטיאל בן ליש בעלה
של מיכל.
לא קשה להבין בכיו של פלטיאל בן ליש בשעת
לקיחת מיכל ממנו, שהרי סביר להניח שבמשך תשע שנים שפלטיאל דאג לצורכי בת המלך,
הבודדה והגלמודה, נרקמו יחסי קרבה ביניהם, וכאשר נלקחה ממנו ע"י צו של בעלה
המלך, חש צער גדול.
מיכל נקרעת בין נאמנות לבעלה לבין אהבת
אביה, והיא בוחרת בנאמנותו של בעלה. בבחירה גורלית זו גזרה על עצמה עונש כבד
ביותר. בעלה שעליו הגנה, אינו יכול לשוב אליה, ואילו אביה גרש אותה מלפניו ונתנה לפלטיאל
בן ליש לשומרה הרחק מחצר המלכות.
תקופה ג'
לאחר מות שאול הומלך דוד על יהודה, ואיש
בושת בן שאול הומלך על ישראל. מלכות דוד הייתה חזקה ויציבה, ואילו מלכות איש בושת
רופפת.
אבנר בן נר שר צבא של איש בושת הסתכסך עם
המלך, והחליט לכרות ברית עם דוד ולהמליכו על כל ישראל. בעת כריתת הברית בין דוד
לאבנר בן נר, דוד התנה שתוחזר אליו מיכל בת שאול. אבנר הסכים לתנאי זה והיא אכן
הוחזרה.
מדוע עמד על כך דוד שמיכל תוחזר אליו, הרי
הוא נשא נשים אחרות שילדו לו בנים, מה הצורך במיכל בת שאול?
מדוע עד עתה, במשך כתשע שנים מאז בריחתו
מביתו לא בא לפגוש את אשתו, ולא יצר קשר. הרי שבע שנים מלך בחברון, ובוודאי יכול
היה לדרוש חזרה את אשתו, או לפחות לשאול לשלומה.
המלבי"ם מפרש את שתי השאלות על פי ספר
שמואל ב' פרק ג', י"ג: לדעתו דוד החזיר את מיכל כדי להראות כחתן של המלך
הקודם, ולהיות מקובל ע"י העם בשל היותו חתן המלך הקודם, ובשל היותו משוח
ע"י הנביא. עפ"י פירוש זה דוד אינו משיב את מיכל בגלל אהבה, אלא לצורכי
תעמולת פנים. לאחר כריתת ברית עם אבנר בן נר, הצורך להיות מקובל ע" כל העם,
אילץ אותו להחזיר את מיכל בת המלך.
מיכל חוזרת אל דוד בעלה, אך לא כאישה נאהבת
ומיוחסת, אלא לצורכי תעמולת פנים.
מהו יחסה של מיכל אל דוד עם חזרתה אליו?
הדרך היחידה שניתן לקבל תשובה על השאלה
אפשר למצוא מתוך הסכסוך החריף שהיה בעת העלאת ארון ה' אל עיר דוד; אז, דוד רקד, שר
ושמח יחד עם פשוטי העם, נשים וילדים. מעשה זה עורר את כעסה של מיכל אשתו, שנשקפה
בעד החלון וכאשר דוד חוזר לברך את ביתו, מגנה אותו מיכל על התנהגותו זו.
מה בדיוק הכעיס את מיכל שבגללו היא תקפה את
דוד?
שני פירושים לשאלה הזו:
פירוש מלבי"ם (שמואל ב' ו',
ט"ז): בחצר המלכות של שאול היו מקפידים על כבוד המלכות יותר מכבוד שמים,
וכאשר דוד זלזל בכבוד המלוכה, מצאה מיכל הזדמנות להראות לו שמלכות שאול הייתה טובה
ממלכות דוד.
פירוש רלב"ג (שם): מיכל דאגה לכבודו
של דוד, שזלזל בכבוד עצמו בפני הבריות.
לפי פירוש מלבי"ם ברור מדוע דוד ענה
לה בתקיפות ובכעס גדול, משום שהזכירה לו את מלכות שאול. אך לפי פירוש רלב"ג,
לא ברור מדוע היה צורך להגיע לריב קשה זה. לכן מעדיפים את פירוש המלבי"ם.
מיכל שבגדה באביה ומילטה את בעלה, מדוע
עכשיו היא תומכת באביה ומתנגדת לדוד בעלה?
מיכל נשחקת בין שאול לדוד. תחילה מיכל
תומכת בבעלה האהוב ובוגדת באביה. דוד נאלץ לברוח, ומיכל אשתו נענשת קשות ע"י
אביה השולח אותה לגלות ומפקיד עליה את פלטיאל בן ליש. כתשע שנים נמשכת הגלות של
מיכל, בעוד דוד בעלה מולך באותה עת כ-7 שנים ביהודה.
במשך תשע שנים לא מתעניין דוד בשלום אשתו.
בתקופה ארוכה זו יכלה מיכל לערוך חשבון נפש על אירועי העבר, ואז מתברר למיכל שהיא
טעתה כאשר תמכה בדוד נגד אביה, שהרי דוד אינו אוהב אותה והשתמש בה לצרכיו. ואז
כנראה הפך לבה והיא חדלה לאהוב את דוד. כך גועה אהבה מיוחדת זו.
מיכל בתרבות
- הסצנה בה מיכל בזה לדוד בהעלות ארון
הקודש לירושלים היוותה השראה ליצירות אומנות כמו ציורו של הצייר האיטלקי פרנצ'סקו
דה-רוסי סאלוויאטי, משנת 1552-1554.
- מיכל בת שאול צופה מהחלון בדוד, ציור של
הצייר ג'יימס ז'אק ז'וזף טיסו משנת 1896.
- מיכל מורידה את דוד מהחלון, ציור של
גוסטב דורה משנת 1865.
- איור מתנ"ך מורגן של אבנר בן נר
לוקח את מיכל מפלטיאל בן ליש.
- בינואר 1941, הועלה בתיאטרון הבימה המחזה
- מיכל בת שאול מאת אהרון אשמן. היה זה מחזה תנ"כי מקורי ראשון שהוצג
בתיאטרון זה.
מיכל בת שאול הוא גם שמה של טרילוגיית
מחזות מקראית העוסקת בחיי מיכל מאת אשמן.
- שירה של רחל המשוררת, מיכל [מיכל, רחל
המשוררת, באתר פרויקט בן יהודה] מקשר בין הסיפור המקראי על מיכל לחייה של המשוררת
עצמה. במוטו השיר מצוטטים שני פסוקים המתארים את הסתירה באהבתה של מיכל לדוד
"וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֶת דָּוִד -
וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ" (שמואל א', י"ח, כ'; שמואל ב', ו',
ט"ז).
- שירה של נעמי שמר אודות מיכל בת שאול
"למה צחקה מיכל" הושר ע"י הגשש החיוור.
- הספר מלכים ג' מאת יוכי ברנדס
שנכתב בשנת 2008, מספר על תקופת שלטונם של שאול ובניו, דוד ושלמה מנקודת ראותן של
הנשים ובהן מיכל, שנותרו משושלתו של שאול המלך וחיו בארמון המלך בירושלים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה