הנשים במשפחת שאול המלך - מרב בת שאול המלך

מֵרַב בַּת שָׁאוּל, דמות מקראית המתוארת בספר שמואל א' (י"ד, מ"ט); ויהיו בני שאול, יונתן וישווי ומלכישוע; ושם, שתי בנותיו שם הבכירה מרב, ושם הקטנה מיכל. כבתו הבכירה של שאול המלך בן קיש ושל אחינעם בת אחימעץ היזרעאלית. אביה שאול הבטיח לתת את ידה למי שיכה את גלית הפלשתי, אולם בפועל ניתנה לאישה לעדריאל המחולתי, ואילו מיכל אחותה הצעירה, ניתנה במקומה לדוד שהכה את גלית.

היא רשומה אחרי שלושת אחיה ולפני שמה מצוין שהיא הבכירה.

אחיה ואחותה הם: מיכל, יהונתן, איש בושת/אֶשְׁבָּעַל, אבינדב ומלכישוע.

משמעות השם מרב: הכי הרבה, כל, רוב, החלק הגדול.

מדוע מצוין במקרא כי מרב היא הבת הבכורה של שאול?

בפסוק היא מופיעה לאחר שלושת אחיה: יהונתן, ישְׁוִי ומַלְכִּישׁוּעַ, אך לפני שמה מצוין שהיא הבכירה. ייתכן כי היא נולדה רביעית להוריה, וציון הבכורות נועד לציין שהיא הבכירה מבין שתי הבנות (מרב ומיכל). הבנים נמנים לפי סדר לידתם גם אם ביניהם נולדו בנות. אחת הסיבות למניין הבנות היא להבליט את סדר לידתן, כי היו לכך השלכות לגבי השאלה מי מביניהן תינשא ראשונה (הנוהג להשיא את הבנות לפי סדר לידתן).

אין מן הכתובים ללמוד שאכן היא נולדה רביעית להוריה.

הבטחת שאול המלך למנצח במלחמה מול גלית הפלשתי ומהלך הלחימה

באותה תקופה, פלשתים עלו למלחמה נגד מחנה ישראל. כאשר מהצד הפלשתי, עולה פלשתי מגת - גָּלְיָת שמו. גלית מציע לשאול ולישראל, שיבחרו איש אחד שיצא לקראתו, והמנצח יהפוך בניצחונו את המחנה המפסיד - עבדים למנצחים.

גודלו של גלית הפלשתי, השריון וכלי הנשק היו כה מרתיעים, עד כדי כך שלא נמצא מי שיצא לקראתו. אז הופצה במחנה ישראל השמועה על הבטחת המלך שאול: "...והיה האיש אשר יכנו (את גלית) יעשרנו המלך עושר גדול, ואת בתו ייתן לו, ואת בית אביו, יעשה חפשי בישראל" (שמואל א', י"ז, כ"ה). דוד אשר הביא באותו יום צידה ומזון לאחיו ולשר האלף הנמצאים במערכה בעמק האלה, בקרב מול הפלשתים, שמע את דברי הפלשתי, הציע את עצמו והובא לפני המלך שאול.

דוד הציע לשאול המלך שהוא יצא לקראת הפלשתי, ואכן דוד הלך לקראת גלית. דוד שולח ידו אל אחת האבנים, ויך את גלית על מצחו, והאבן טבועה שם. דוד רץ אל גלית שנפל, לקח את חרבו והמית אותו במקום, כרת את ראשו, ואחר כך אבנר הביא את ראשו של גלית לפני שאול המלך.

הצעת מרב בת שאול לדוד

שאול המלך הבטיח את ידה של מרב למי שיביס את גלית במלחמה, ואכן לאחר שדוד הצליח, הציע לו שאול את מרב לאישה בתנאי שיהיה לו לבן חיל וילחם במלחמות נגד הפלשתים. עם זאת, בלבו התכוון שאול שדוד ייפול דוד בשדה הקרב, מבלי שייוודע למרב דבר על כוונותיו. שאול רצה מאד במות דוד, אך הוא לא העז להרגו בעצמו.

בתום שיחת דוד ושאול לאחר שהכה את גלית, הגיע דוד לחצר המלך שאול, שם התקבל בחמימות ובאהבה על ידי כולם, והנשים שיצאו לקראת שאול המנצח, השכילו לפאר גם את דוד: "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו", (שמואל א', י"ח, ז'). העדפת דוד על פני שאול הכעיסה את שאול ועוררה את קנאתו. לכן חיפש שאול דרכים להמית את דוד, ואף ניסה פעמיים להכות אותו בחנית, אך לא הצליח.

בדברו איתו נכבדות בבתו מרב, הוא מעין מצווה עליו "את בתי הבכורה לאישה, זאת בתנאי כמובן שתצא להילחם את מלחמותיי. דוד אינו אומר דבר, שהרי המלך כבר הבטיח את בתו למכה גלית, אך שאול מוסיף את תנאי היציאה למלחמה.

מרב כדוד אינה אומרת דבר. אולם שתיקתה אינה מתמיהה, כי נהוג היה שאבי המשפחה משיא את בנותיו לפי ראות עיניו. שאול לא חשף בפני מרב את כוונותיו, הוא לא אמר לה שאין הוא רוצה כלל לתת אותה לדוד, אלא שהיא משמשת לו פיתיון ואמתלה, על מנת להוציא את דוד להילחם בתקווה שייפול במלחמה.

כשהגיע מועד ביצוע השידוך לדוד, התארסה מרב לעַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי (מהעיר מחולה), בנו של ברזילי הגלעדי, אחד מחשובי הגלעד. ["וַיְהִי בְּעֵת תֵּת אֶת מֵרַב בַּת שָׁאוּל לְדָוִד וְהִיא נִתְּנָה לְעַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי לְאִשָּׁה", שמואל א', י"ט]

הפרשנים התלבטו בפירוש המעשה: אם מרב כבר נישאה לעדריאל, כיצד יכול דוד לשאתה לאישה? לא ברור מה הסיבה לשינוי דעתו של שאול בעניין; ייתכן כי ביטול השידוך נועד לפגוע בדוד ולהשפילו בחצר המלך, מאז ניצחונו את גלית, מעמדו של דוד היה גבוה מזה של שאול.

ייתכן שיש מקום לאפשרות נוספת לביטול לקיחת מרב ע"י דוד, והיא מעשה החתירה או ההסתה והפירוד שנעשו בחצר בהקשר זה ע"י מיכל בתו הצעירה של שאול אשר אהבה את דוד ועשתה כמיטב יכולתה אצל אביה לבטל את התחייבותו, "ותאהב מיכל בת שאול את דוד".

מרב ומיכל

בכתובים מדובר על "חמשת בני מיכל בת שאול, אשר ילדה לעדריאל בן ברזלי המחולתי".

אמירה זו יש בה קושי משולש: מרב ניתנה לעדריאל ולא מיכל. על מיכל נאמר: "ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה (שמואל ב', ו', כ"ג), אולם כאן יש למיכל חמישה ילדים מעדריאל בעלה של מרב.

התשובות המקובלים לקושי הזה הם:

- מרב מתה ומיכל גידלה את ילדיה ולכן נקראו על שמה.

- יש נוהגים לפרש כתובים על ידי תיקונים, כגון: בטעות נכתב "מרב".

ישנה מחלוקת בתלמוד (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ט, עמוד ב') האם בפועל הייתה מרב אשתו של דוד; לפי רבי יוסי [ובשמו המלא: רבי יוסי בן חלפתא, מגדולי התנאים בדור הרביעי, התגורר בציפורי שבגליל], נשא דוד את מרב ולאחר מותה את מיכל. (לפי ההלכה לאחר מות אשתו הרי הוא מותר באחותה). לפי רבי יהושע בן קרחה [היה תנא בדור הרביעי, חברם של רבי מאיר, רבן שמעון בן גמליאל ושל תלמידי רבי עקיבא], דוד אכן קידש את מרב, אך לדעת שאול אביה היו אלו קידושי טעות שאינן תופסים, (משום "מקדש במלווה" או מטעם הלכתי אחר) ולכן נשא דוד את אחותה מיכל בחייה.

עפ"י דעת רבי יהושע בן קרחה - במחלוקת זו את בניה גידלה מיכל אחותה, ואף נקראו "בני מיכל" משום כך. בספר שמואל ב' (כ"א, ח'-ט') נאמר כי חמשת בנים אלו נמסרו לידי הגבעונים והוצאו להורג. [הגבעונים - קבוצה אתנית נבדלת בארץ ישראל בתקופת המקרא, צאצאי חיווים שכרתו ברית במרמה עם יהושע בן נון בתקופת התנחלות השבטים. הקבוצה נחשבה למעמד חברתי נחות בעם ישראל.]