המשך - הנשים במשפחת יעקב אבינו - בת שוע אשתו הראשונה של יהודה בן יעקב

בת שוע אשתו הראשונה של יהודה בן יעקב

בַּת שוּעַ היא דמות מקראית, אשתו הראשונה של יהודה בן יעקב בספר בראשית.

בת שוע מוזכרת לראשונה בספר בראשית פרק ל"ח, פסוק ב', לאחר סיפור מכירת יוסף בידי אחיו: "וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי, וּשְׁמוֹ שׁוּעַ; וַיִּקָּחֶהָ, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ". לפי המסופר שם, יהודה מתרחק מאחיו לאחר מכירת יוסף ונודד עם צאנו עד לעדולם, שם נתקל באדם בשם חירה. בעדולם מתוודע יהודה לבת שוע, (כנראה ש"שוע" היה שם אביה) המתוארת כבת "איש כנעני", ונושא אותה לאישה.

לאחר מכן, מוזכר כי היא יולדת ליהודה את הבנים: ער, אונן ושלה שנולד בכזיב. ער נשא את תמר ומת עקב היותו "רע בעיני ה'", אונן ייבמה ואף הוא הומת עקב שימושו במשגל נסוג "לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו".

יהודה מתואר כאומר לתמר שתלך לשבת כאלמנה בבית אביה עד שיגדל בנו שלה, כדי שיוכל להינשא לה פן ימות גם הוא כאחיו.

מות בת שוע מתואר בספר בראשית פרק ל"ח, פסוק י"ב: "וַיִּרְבּוּ, הַיָּמִים, וַתָּמָת, בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה". וגם מתואר גם בספר היובלים פרק מ"א, פסוק ט': "ותמות בת שוע אשת יהודה בשנה החמישית לשבוע ההוא, ובשנה השישית עלה יהודה לגוז צאנו תמנתה".

לאחר מותה יהודה מתאבל, ונודד יחד עם צאנו ועם רעהו חירה לתמְנָה במטרה לגזוז את צאנו. בדרכו לשם מפתה תמר את יהודה.

מוצאה הכנעני של בת שוע עורר סוגיה לה נדרשו מפרשי המקרא: אברהם לא רצה שיצחק יישא אישה כנענית, ויצחק אסר על יעקב לשאת אישה כנענית. מדוע נשא יהודה אישה כנענית? עפ"י אונקלוס וחלק מהמפרשים: יש להבין "כנעני" כסוחר ("תגר"), בהתאם למשמעות הנוספת למילה 'כנעני' במקרא, שהיא סוחר (בנבואת ישעיהו על "צור המעטירה", ככל הנראה בשל עיסוקם של הפניקים במסחר). ["יבנה לרוס" אנציקלופדיה לנוער, כרך 8 עמוד 101, הוצאת יבנה 1995]

עפ"י ספר היובלים: תמר הייתה מבנות ארם ויהודה הכריח את ער לשאתה, בעוד ש-ער רצה באישה ממשפחת אמו.

לאחר מותם של ער ואונן בת שוע לא חפצה ש-שלה יתחתן עם תמר, גם לאחר שגדל. [ספר היובלים, פרק מ"א באתר דעת: "ויגדל, אך בת שוע אשת יהודה לא חפצה כי שלה בנה ייקח אותה לו לאישה".]

החוקרים דנו במשמעות השם שוע, רובם טוענים שמקור המילה הוא בשפה שמית. הפרשנות התחלקה בין המשמעויות של עשיר או להושיע או עוז. באואר הניח שמדובר בשם תיאופורי [כינוי של אדם, מקום או מושג, המכיל בתוכו שם של אלוהות] וכי מקור המילה הוא בשפה החורית [שפה זו אינה קשורה לשפות השמיות או שפות הודו-אירופיות, אבל נמצא קשר בינה ובין השפה שדוברה באוררטו, ממלכה קדומה ממוצא חורי ששכנה ליד ימת ואן באנטוליה באלף ה-1 לפנה"ס, וכן לשפה שדוברה באזור ההררי של ארמניה. יתכן שלשפה יש קשר גם לשפות המדוברות היום בצפון הקווקז. ישנם חוקרים המקשרים את השפה גם לגאורגית. נמצא גם דמיון בחלק מהמילים לשפה הארמנית.] (e)shew, והיא חלק משם האל בשפה זו. [שמואל יבין, "בת שוע", אנציקלופדיה מקראית כרך ב', טור 380, ירושלים: מוסד ביאליק, תשי"ד]

בדברי הימים א', פרק ב' היא מכונה "בַּת-שׁוּעַ הַכְּנַעֲנִית".

בדברי הימים א', פרק ג' נכתב שמה של אמו של שלמה המלך כ"בַת-שׁוּעַ, בַּת-עַמִּיאֵל" ולא בת שבע.