המשך - הנשים במשפחת יעקב אבינו - בנות צלפחד משבט מנשה הבן של יוסף

בנות צְלָפְחָד - חמש בנות המוזכרות במקרא בעיקר בספר במדבר.

חמש הבנות הן: מַחְלָה, נֹעָה, חָגְלָה, מִלְכָּה ותִרְצָה.

הן הביאו לחידוש הלכתי לפיו בנות יורשות את רכוש אביהן כאשר אין בנים זכרים. במקרא מתואר שבנות צלפחד הסבירו למשה רבנו כי אביהן נפטר ללא בנים זכרים, וכעת, עפ"י ההלכות שחודשו עד כה, לא תהיה לו נחלה בארץ ישראל, לכן בקשו בנות צלפחד שיותר להן לרשת את אביהן.

משה הפנה את הבקשה אל אלוהים שאישר את ירושת הבנות וקבע את הלכות הירושה של אלו אשר מתו ללא בנים. תקדים זה מיוחד במינו, בכך שהוא מהווה התפתחות תוך הלכתית המתוארת במקרא עצמו.

בזכותן נקבעה הלכה: "איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו". למען לא יגרע נחלת מטה אביהן (מנשה) למטה אחר, נישאו בנות צלפחד לבני דודיהן לנשים (במדבר כ"ו, ל"ג; ל"ו, א'), ויהושע בן נון ואלעזר הכהן נתנו להן את נחלתן כאשר ציווה משה עפ"י ה' (יהושע י"ז, ג'-ו').

נחלקו תנאים בגמרא (שבת צ"ו): במה חטא צלפחד שנאמר "בחטאו מת".

במקרא

בשנה האחרונה לנדודי בני ישראל במדבר, באו חמש בנות צלפחד בתביעה אל משה. כיוון שאביהן מת ללא בנים אין מי שיירש אותו ואין זה צודק שלא תהיה לו נחלה בארץ ישראל, ושמו יגרע ממשפחתו, כיוון שהוא מת בחטא פרטי שלו ואין סיבה לשלול את זכותו על הארץ. הן הציעו פתרון הלכתי לפיו הן תירשנה את אביהן וכך גם לו יהיה חלק עם הנוחלים בארץ.

משה פנה אל אלוהים, שהורה לו לקבל את טענת בנות צלפחד ולהעניק להן חלק בארץ, ולאחר מכן מסר ה' למשה את יתר החוקים הקובעים מה לעשות כשאדם מת ללא בנים.

ספר במדבר, פרק כ"ז: "ותקרבנה בנות צלפחד, בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה, למשפחות מנשה בן יוסף; ואלה שמות בנותיו: מחלה, נועה, חוגלה, מלכה ותרצה. ותעמודנה לפני משה, ולפני אלעזר הכהן, ולפני הנשיאים, וכל העדה בפתח אוהל מועד, לאמור: אבינו, מת במדבר, והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה', בעדת קורח. כי בחטאו מת, ובנים לא היו לו. למה ייגרע שם אבינו מתוך משפחתו, כי אין לו בן; תנה לנו אחוזה, בתוך אחי אבינו. ויקרב משה את משפטן, לפני ה'. ויאמר ה' אל משה לאמור: כן, בנות צלפחד דוברות - נתון תיתן להם אחוזת נחלה, בתוך אחי אביהם; והעברת את נחלת אביהן, להן".

מאוחר יותר, לפני חלוקת הנחלות (במדבר ל"ו, א'-י"ב) חלה התפתחות בעניינן של בנות צלפחד - בני משפחתן משבט מנשה העלו בעיה שנוצרה עם יכולתן של נשים לרשת: הזהות השבטית נקבעת עפ"י שייכותו השבטית של האב. אם יינשאו בנות צלפחד לאנשים משבט אחר, בבוא היום תעבור נחלתן אל ילדיהן, שלא יהיו משבט משנה ותיגרע נחלתו של שבט מנשה.

ההסדר שנמצא לבסוף הוא שבנות צלפחד יינשאו לאנשים משבט מנשה "למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים", (במדבר ל"ו, ו').

חידוש הלכתי נוסף התחדש: "כאשר בת יורשת את אביה עליה להינשא לאיש משבטו של אביה", אך הלכה זו נפסקה רק עד שבני ישראל נכנסו לארץ, כבשוה וחילקו אותה, ולאחר מכן גם "בת שיורשת יכולה להינשא לאיש משבט אחר".

יש האומרים כי שמות של מקומות בנחלת מנשה נקראו על שמן של חלק מבנות צלפחד: מחולה (הטיה של מחלה), תרצה ועין חגלה. השערה זו מבוססת על הקשר בין שמות אנשים למקומות בשבט מנשה, כמו: גלעד, שכם וחפר. [ייתכן וההיפך הוא הנכון ושמות האנשים הם על שם המקומות]

וכן בספר במדבר "ויאיר בן מנשה הלך, וילכוד את חוותיהם (יישובי אוהלים שהיו מוקפים חומות); ויקרא אֶתְהֶן, חוות יאיר. ונובח הלך, וילכוד את  קְנָת ואת בנותיה; ויקרא לה נֹבַח, בשמו". [במדבר ל"ב, מ"א-מ"ב]

בתלמוד ובמדרשים

בתלמוד ובמדרשים התייחסות רבה לפרשת בנות צלפחד, ביחס לפרטים שונים בפרשה. בין האגדות המפורסמות בתחום זה היא הברייתא המובאת בתלמוד הבבלי, במסכת בבא בתרא קיט ע"ב: בנות צלפחד חכמניות הן, דרשניות הן, צדקניות הן. חכמניות הן - שלפי שעה דברו בשעת הכושר (עפ"י פירוש רשב"ם), אמר רב שמואל בר רב יצחק: מלמד שהיה משה רבנו יושב ודורש בפרשת יבמין, שנאמר (דברים כ"ה, ה') "כי ישבו אחים יחדיו". אמרו לו: אם כבן אנו חשובין תנה לנו נחלה כבן, אם לאו תתייבם אמנו מיד: "ויקרב משה את משפטן לפני ה'". דרשניות הן - שהיו אומרות: אילו היה לו בן לא דיברנו. צדקניות הן – שלא נישאו אלא להגון להן.

על עצם דבריהן אומר המדרש: "ויאמר ה' אל משה לאמור: כן בנות צלפחד דוברות, יפה תבעו בנות צלפחד, שכך כתובה פרשה לפני במרום. אשרי אדם שהמקום מודה לדבריו". [ספרי במדבר, קל"ד; אמירה דומה מובאת במכילתא דרבי ישמעאל לפרשת יתרו]

מדרש אחר מוצא בפניית בנות צלפחד צליל של ביקורת כלפי משה. כאשר ייסד משה, בעצת יתרו, מערכת משפט (שמות פרק י"ח), ציווה: "ושפטו את העם בכל עת, את הדבר הקשר יביאון אל משה". על כך אומר המדרש: "אמר לו הקב"ה: משה, את דן את הקושיות?! הרי בנות צלפחד באין לשאול בדין שאפילו תינוקות של בית רבן משיבין עליו, ואין אתה יודע מה להשיב! אלא "ויקרב משה את משפטן לפני ה'". [מכילתא דרשב"י, פרק י"ח]

לעומת זאת, בתלמוד הבבלי מובאת דעה שונה, שהין ביקורת כלפי משה, אלא שבח לבנות צלפחד: "וכך היה רבי שמעון השקמוני אומר: יודע משה רבנו שבנות צלפחד יורשות הן, אבל היה יודע אם נוטלות חלק בבכורה (שהיה צלפחד בכור, אמור לרשת בנכסי אביו) אם לאו. וראויה הייתה פרשת נחלות (דיני ירושה) להיכתב ע"י משה, אל שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן... ללמדך, שמגלגלים זכות ע"י זכאי". [בבלי, בבא בתרא קיט, א-ב; סנהדרין ח', ע"א]

העובדה שחמש בנות צלפחד לא הוזכרו תמיד בסדר זהה (במדבר פרקים כ"ז, ל"ו) הביאה את אחת הדעות בתלמוד למסקנה כי "להלן מנאן הכתוב דרך גדולתן וכאן דרך חכמתן", כלומר, הפסוק המספר על נישואיהן סידר את שמותיהן לפי גילן, ולעומת זאת, בפסוק העוסק בעמידתן לפני משה סודרו השמות לפי סדר חוכמתן.

דעה אחרת בתלמוד (תנא דבי רבי ישמעאל) שוללת את ההסבר הזה, וגורסת כי "בנות צלפחד שקולו היו", היו שוות בחכמה זו לזו, ולכן הוזכרו בכל פעם בסדר אחר. על נישואיהן נאמר שם, "אמר רבי יהודה אמר שמואל:

בנות צלפחד הותרו להינשא לכל השבטים (בניגוד לבנות-יורשות של אותו הדור), שנאמר (במדבר ל"ו, ו'): לטוב בעיניהם תהיינה לנשים. אלא מה אני מקיים... אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים? עצה טובה השיאן הכתוב, שלא יינשאו אלא להגון להן".

האגדה מוסיפה בשם רבי אליעזר בן יעקב, כי: "אפילו קטנה שבהן לא נשאת פחותה מ(גיל) ארבעים שנה", וסיבת הדבר עפ"י המפרשים - שהמתינה לחתן המתאים לה ממשפחת אביה.

התלמוד דן שם בגיל הנישואין, אשר בדרך כלל שולל את האפשרות להרות וללדת, ומסכם ש"מתוך שצדקניות הן נעשה להן נס". [בבלי, בבא בתרא קיט, ע"ב-קכ, ע"א]

סביב הירושה שזכו לה בנות צלפחד התפתח דיון תלמודי. המשנה מפרטת [משנה, בבא בתרא פרק ח', משנה ג']: בנות צלפחד נטלו שלושה חלקים בנחלה: חלק אביהן, שהיה עם יוצאי מצרים, וחלקו עם אחיו בנכסי חפר, ושהיה בכור - נוטל שני חלקים.

בעקבות כך דן התלמוד על הקריטריונים שהנחו את חלוקת הארץ בימי יהושע בן נון, עם הכניסה לארץ, על פי הציוויים שנאמר בשנה האחרונה לנדודי בני ישראל במדבר. לגבי בנות צלפחד נאמר כי, חלק נוסף רביעי הגיע להן מאחיו של צלפחד שמת (כך נאמר בתוספתא).