נחושתא - אשת יהויקים מלך יהודה ואם יהויכין

נְחֻשְׁתָּא, דמות מקראית, בת אֶלְנָתָן מירושלים.

על פי המסופר בתנ"ך נְחֻשְׁתָּא היא בתו של אלנתן מירושלים.

אלנתן היה אחד מפקידיה הבכירים של ירושלים בתקופת המלך יהויכין. יש הסוברים כי אלנתן זה הוא אלנתן בן עכבור; היה משרי המלך יהויקים. נזכר לראשונה בספר ירמיהו, כעומד בראש משלחת אנשים אשר נשלחה ע"י המלך יהויקים, כדי לתפוס את הנביא אוריהו בן שמעיהו אשר נמלט למצרים. אלנתן ואנשיו תופסים את אוריהו ומביאים אותו אל המלך, שהורג אותו. יש הטוענים כי עדות ארכיאולוגית למאורע זה נמצאה במכתבי לכיש. בהמשך הספר נזכר אלנתן כאחד מהשרים אשר ישבו בלשכת הסופר שבבית המלך יהויקים, והקשיבו לדברי מכיהו בן גמריהו בן שפן, אשר הודיע להם על דברי ברוך בן נריה, אשר קרא בבית המקדש את מגילת נבואות ירמיהו. בהמשך הסיפור מובאת המגילה למלך יהויקים שקוע אותה למרות הפצרותיהם של אלנתן, דליהו וגמריהו.

נְחֻשְׁתָּא מכונה בספר מלכים - אם המלך.

היא הייתה אשתו של יהויקים מלך יהודה ואם בנו יהויכין.

הגבירה נחושתא הוגלתה עם בנה ע"י נבוכדנאצר.

לדעת רבים גם הכינוי גבירה מזוהה עם כל אם מלך אשר יש לה מעמד פוליטי. אחרים סוברים כי תואר זה הוענק לה במידה ושימשה עוצרת למלך הצעיר מפאת גילו, אך לגבי נְחֻשְׁתָּא, אין לקבוע זאת במפורש על פי הכתוב במקרא.

לדעת אחרים השפעתה של נְחֻשְׁתָּא בחצר המלכות ניכרת, וזאת לאור העובדה ששמה נזכר בין היוצאים לגלות יחד עם בנה, ולאור העובדה, שירמיהו מזכיר אותה בנבואותיו.

בספרו קדמוניות היהודים, מספר יוסף בן מתתיהו, כי יהויכין הוא זה שהסגיר את קרוביו ואת אמו עימם, לידי שרי הצבא ולאחר מכן הוגלה לאחר שקיבל הבטחה שלא יאונה להם כל רע והעיר לא תיהרס. [יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים: ספר עשירי, ירושלים, מוסד ביאליק, 2002, ע"מ 352]

שמה מופיע בספר מלכים ב', פרק כ"ד, פסוק ח': "בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה, יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ, וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם; וְשֵׁם אִמּוֹ, נְחֻשְׁתָּא בַת אֶלְנָתָן מִירוּשָׁלִָם".

שמה מופיע גם בנבואת ירמיהו בספר ירמיהו, פרק כ"ב, פסוקים כ"ב-כ"ז: כל רֹעַיִךְ תִּרְעֶה רוּחַ, וּמְאַהֲבַיִךְ בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ: כִּי אָז תֵּבֹשִׁי וְנִכְלַמְתְּ, מִכֹּל רָעָתֵךְ. יֹשַׁבְתְּ בַּלְּבָנוֹן, מְקֻנַּנְתְּ בָּאֲרָזִים: מַה נֵּחַנְתְּ בְּבֹא לָךְ חֲבָלִים, חִיל כַּיֹּלֵדָה. חַי אָנִי, נְאֻם יְהוָה, כִּי אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה, חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי: כִּי מִשָּׁם, אֶתְּקֶנְךָּ. וּנְתַתִּיךָ, בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשֶׁךָ, וּבְיַד אֲשֶׁר אַתָּה יָגוֹר, מִפְּנֵיהֶם וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, וּבְיַד הַכַּשְׂדִּים. וְהֵטַלְתִּי אֹתְךָ, וְאֶת אִמְּךָ אֲשֶׁר יְלָדַתְךָ, עַל הָאָרֶץ אַחֶרֶת, אֲשֶׁר לֹא יֻלַּדְתֶּם שָׁם; וְשָׁם, תָּמוּתוּ. וְעַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הֵם מְנַשְּׂאִים אֶת נַפְשָׁם לָשׁוּב שָׁם: שָׁמָּה, לֹא יָשׁוּבו".

שמה מופיע בספר ישעיהו, פרק מ"ח, פסוק ד': "מִדַּעְתִּי, כִּי קָשֶׁה אָתָּה; וְגִיד בַּרְזֶל עָרְפֶּךָ, וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה"; מצח נחושה במשמעות של קשיחות.

השם נְחֻשְׁתָּא הוא שם יחידאי בתנ"ך.

השם נְחֻשְׁתָּא נגזר משמה של המתכת נחושת, ומסמל קשיחות.