המשך הנשים במשפחת דוד המלך - אביגיל אשת דוד המלך

אֲבִיגַיִל, דמות מקראית, הייתה אשתו של נבל הכרמלי, שהתגוררה במעון שביהודה שבמדבר הרי חברון בנחלת שבט יהודה. [שמואל א', כ"ה]

היא הייתה אישה טובת שכל ויפת תואר, אחת מארבע הנשים היפות בעולם עפ"י הגמרא [מסכת מגילה ט"ו, ע"א], אחת מ-23 נשים ישרות, גדולות בצדקות היו בישראל [אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמ' 474].

אביגיל הייתה נשואה לנבל הכרמלי שעליו נאמר "והאיש קשה ורע מעללים".

היא כינתה את בעלה נבל הכרמלי "איש הבליעל הזה", בתרגום יונתן "שטיא"; כלומר שוטה. כך אמרה על בעלה: "נבל שמו ונבלה עמו"; היה יהיר מטבעו הן לבריות בחוץ והן בתוך ביתו, עם אשתו.
עפ"י המסופר בספר שמואל א', כ"ה: אביגיל הלכה לקראת דוד שצעד עם ארבע מאות איש חמושים עימו להחריב את ביתה, והצליחה לעצור אותו בתשורות ובדברי חכמה וביקשה ממנו שלא יכתים את מלכותו המפוארת המיועדת במעשה רצח של בעלה. בין היתר, הפטירה לעברו את המשפט

"והיטיב ה' לאדוני וְזָכַרְתָּ אֶת־אֲמָתֶךָ" שמואל א', כ"ה, ל"א: אותו רואים חז"ל כרמז לבקשה לשאתה בעתיד [תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ד, ע"ב].

אביגיל הצליחה לשכנע את דוד שלא להרוג את בעלה, לאחר שנבל זלזל בו וסירב להיענות לבקשתו לשלם לו עבור שמירה על צאנו ורועיו, ואף התחצף לדוד באומרו שהוא מהעבדים המתפרצים בפני אדוניהם. היא יוצאת לקראת דוד עם מנחה מכובדת מאוד, משתחווה לו אפיים ארצה מרחוק, וחוזרת ונופלת שנית לרגליו, כדי לבקש רחמים. דיברה דברי טעם לפני דוד ובהביאה לו מנחה, ובכך הרחיקה את הסכנה, שהייתה צפויה לביתה בשל התנהגות בעלה. דבריה החכמים הם ששכנעו את דוד להימנע מהרג.

דוד, לאחר שקיבל את טענותיה של אביגיל, חוזר בו מכוונתו ומבטל את גזר הדין. דברי אביגיל ערוכים בטעם ובחכמה. פעמיים היא חוזרת על טענתה המוסרית שאל לו לעשות דין לעצמו. דוד מודה לה על כך.

אביגיל מנבאה וגם מוכיחה, שלא יעשה המלך דברים שיהיו "לפוקה ולמכשול לב"; כלומר, הנקמה עלולה להיות למכשול למי שעומד להיות מלך. ועשויים למוטט את בית מלכותו. וכן היא מנבאת ומברכת אותו: "ואת נפש אויבך יקלענה בתוף כף הקלע". דוד עצמו יזכה שנפשו תהיה "צרורה בצרור החיים" ושה' ייטיב עמו ויעשה לו "ככל אשר דיבר את הטובה".

כשחזרה אביגיל לביתה, גילתה שבעלה נבל עסוק במשתה גדול והוא שיכור לגמרי. לאחר שהתפכח סיפרה לו את אשר קרה, הוא הצטער על המנחה שנתנה לדוד, נבל כעס מאוד על אשתו, ומרוב צער וכעס חלה, לקה בשיתוק ולאחר עשרה ימים לבו מת בקרבו והוא היה לאבן, ומת. עפ"י פירושים שונים: הצטער מאוד, או נתקף בשיתוק, כעבור עשרה ימים מת.

הדבר נודע לדוד, והוא שלח אליה שליחים לקחתה לו לאישה, ואביגיל קיבלה בהכנעה את הצעתו, הסכימה ונישאה לו. 

דוד היה קרוב משפחה רחוק של נבל, ויתכן שפעל עפ"י המנהג שהאלמנות נישאות לקרובי המשפחה בכדי להקים שם למת. חיזוק לכך ניתן לראות מכך שהתנ"ך ממשיך לקרוא לאביגיל "אשת נבל" למרות שהוא מת, וכן מכך שבנה למרות שהיה מגדולי בניו של דוד לא השתתף במאבקי ירושת העצר - כי הוא נקרא על שם המת ולא על שם דוד.
חז"ל מציינים את כושר ההבחנה של אביגיל ואת יכולתה לראות את התמונה במלואה, תכונות שעזרו לה למנוע מדוד מעשה של רצח. כמו כן, יש שייחסו למעשה זה שאיפות אנוכיות, שכן דוד היה ממשפחת בעלה, שנועדה למלוכה, ומשהבינה כי נבל לא ימלוך רצתה למנוע מדוד לאבד גם הוא את זכותו למלוכה, כדי להיות קרובה אל המלוכה בעצמה.   

לאחר מות בעלה נישאה אביגיל לדוד וילדה לו את בנו השני כִלְאָב [עפ"י שמואל ב', ג', ג'] או דניאל [עפ"י דברי הימים א', ג', א'], עפ"י פירוש אחר היו לה שני בנים בשמות אלו.

אהבת דוד לאביגיל הייתה אהבה מיוחדת. "אמר ר' שמואל: טובה הייתה אביגיל לדוד מכל הקרבנות שבעולם, שאילו עשה אותו מעשה שחשב לעשות לנבל, אילו היה מקריב כל קרבנות שבעולם, לא היו מכפרים לו, והיא באתה אליו ומילטתהו... אמר הקב"ה: תבוא הטובה ותהיה לטוב" [מדרש תהילים (בובר), מזמור נ"ג].

לאחר מות שאול המלך, עלתה אביגיל עם דוד לחברון וילדה לו את כלאב/דניאל. "כלאב - שהיה כולו אב. שכל הראוהו אומר: דוד אביו של זה" [מדרש תנחומא (ורשא), פרשת תולדות, סימן ו']: "לפי שדוד נשא אביגיל אחר מיתת נבל, והיו חושדין אותו הבן שהוא של נבל", נהפוך קלסתרו ונדמה לאביו להסיר החשד.

נקרא גם דניאל, "דניאל היה שמו העיקר, כי אמר דוד - דנני אל מנבל"; [רד"ק, שמואל ב', ג', ג'].

רבותינו אמרו: "היה מכלים פני מפיבושת בהלכה"; כלומר, שהיה תלמיד חכם שעלה על מורו.

לאחר מותה, אומר המדרש שהיא תהיה בגן עדן יחד עם צדקניות כמותה. [אוצר המדרשים (אייזנשטיין), עמוד 84]

עפ"י המדרשים לאביגיל כוחות מיסטיים באשר לעוצמת השפעתה על הליבידו הזכרי.

עפ"י חז"ל אביגיל, היא אחת משבע נביאות מיתולוגיות שקמו לישראל.

בתלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ד, ע"ב:

"שבע נביאות מאן נינהו שרה מרים דבורה חנה אביגיל חולדה ואסתר...  אביגיל - דכתיב [שמואל א', כ"ה, כ'] והיה היא רוכבת על החמור ויורדת בסתר ההר. בסתר ההר מן ההר מיבעי ליה אמר רבה בר שמואל על עסקי דם הבא מן הסתרים נטלה דם והראתה לו אמר לה וכי מראין דם בלילה אמרה לו וכי דנין דיני נפשות בלילה אמר לה מורד. מורד במלכות הוא ולא צריך למידייניה אמרה לו עדיין שאול קיים ולא יצא טבעך בעולם אמר לה ברוך טעמך וברוכה את אשר כליתני היום הזה מבא בדמים [שמואל א', כ"ה, ל"ג] דמים תרתי משמע אלא מלמד שגילתה את שוקה והלך לאורה ג' פרסאות אמר לה השמיעי לי אמרה לו לא תהיה זאת לך לפוקה זאת מכלל דאיכא אחריתי ומאי ניהו מעשה דבת שבע ומסקנא הכי הואי והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים כי הוות מיפטרא מיניה [שמואל א', כ"ה, ל'-ל"א] אמרה ליה והטיב ה' לאדוני וזכרת את אמתך אמר רב נחמן היינו דאמרי אינשי איתתא בהדי שותא פילכא איכא דאמרי שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מיטייפי. דוד משתכנע מדבריה ומודה לה' אשר שלח לקראתו את אביגיל בטרם יעשה את המעשה הנחפז. בסופו של דבר מלכותו מוכיחה את עצמה: "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו" [שמואל ב', ח', ט"ו].

במדרשים נוספים ניתן למצוא תפיסות נוספות לגבי דמותה המאגית של אביגיל; היא נכללת בין ארבע הנשים היפיפיות שהיו בעולם.
"ארבע נשים יפיפיות היו בעולם שרה (רחב ואביגיל) ואסתר ולמאן דאמר אסתר ירקרוקת היתה מפיק אסתר ומעייל ושתי. תנו רבנן רחב בשמה זינתה, יעל בקולה, אביגיל בזכירתה, מיכל בת שאול בראייתה" [מסכת מגילה, ט"ו, ע"א]. 

כשפגשו דוד ואנשיו את אביגיל, כולם מיד שפכו זרע (קרי) מרוב התרגשות מיופייה: [מסכת סנהדרין ב', הלכה ג': "נתגלתה שוקה הלכו לאורה, נתגלה שוקה- הוקרו (שפכו קרי, זרע) כולם" [מדרש שמואל ב', כ"ג, י"א].

לאחר ששכב איתה דוד פרש ממנה במשך שלושה חודשים כדי לדעת אם הייתה מעוברת. [מדרש תנחומא, תולדות ו'] יכול להיות שמעשי הצדק של אביגיל אינם נתפסים היום כמעשי צדק, אבל עצם שילובה כדמות בעלת צדק יש בכך כדי ללמד על תפיסת העולם של המשורר, שמוצא את עצמו קורבנה של האישה, שעשויה להציל את נפשו בחוכמתה וביופייה.

משמעות השם

אביגיל הוא אבי, או אח שלי, הוא שמחה, אבי שמח.

מקורו של השם הוא - בגיל, בשמחה או בגאולה.

עניין השם יכול גם להיות: אבי גל; כלומר, אביה שמח בעת הולדתה.

יש הרואים בסיומת גיל-גל צורת חיבה.

השם אביגיל, נמצא כתוב בחותם עברי מהמאה 7-8, בעמק החוף.

שמה נכתב גם חסר י' אביגל, אם בגלל קרבתו לשם אביגיל, ואם בגלל אי צניעותה עם דוד: "לאביגל... כמו לאביגיל, כי קרוב הוא, והייתה נקראת כך וכך. והרבה כזה נמצא בשמות. ויש בו דרש, כי כשאמרה 'וזכרת את אמתך' פקרה עצמה לו, וכיוון שפקרה עצמה לו פגמה הכתוב בקריאה..." [רד"ק, שמואל א', כ"ה, ל"ב].